לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226301
שמע https://www.daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=226327
חגיגה דף יד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
קודם שנברא העולם ולא נבראו, עמד הקב”ה ושתלן בכל דור ודור, והן הן עזי פנים שבדור. ורב נחמן בר יצחק אמר, ‘אשר קומטו’ לברכה הוא דכתיב, אלו תלמידי חכמים שמקמטין עצמן על דברי תורה בעולם הזה, הקב”ה מגלה להם סוד לעולם הבא, שנאמר (איוב כב טז) ‘נהר יוצק יסודם’. אמר ליה שמואל לחייא בר רב, בר אריא, תא אימא לך מילתא מהני מילי מעליותא דהוה אמר אבוך; כל יומא ויומא נבראין מלאכי השרת מנהר דינור, ואמרי שירה ובטלי, שנאמר (איכה ג כג) ‘חדשים לבקרים רבה אמונתך’. ופליגא דר’ שמואל בר נחמני, דאמר ר’ שמואל בר נחמני, אמר ר’ יונתן, כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב”ה – נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר (תהילים לג ו) ‘בדבר ה’ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם’. כתוב אחד אומר (דניאל ז ט) ‘לבושיה כתלג חיור ושער (רישיה) כעמר נקא’, וכתיב (שיר השירים ה יא) ‘קוצותיו תלתלים שחורות כעורב’? לא קשיא, כאן בישיבה, כאן במלחמה. דאמר מר, אין לך נאה בישיבה אלא זקן, ואין לך נאה במלחמה אלא בחור. כתוב אחד אומר (דניאל ז ט) ‘כרסיה שביבין דינור’, וכתוב אחד אומר (דניאל ז ט) ‘עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב’? לא קשיא, אחד לו, ואחד לדוד. כדתניא, ‘אחד לו ואחד לדוד, דברי ר’ עקיבא. אמר לו ר’ יוסי הגלילי, עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא אחד לדין ואחד לצדקה’. קיבלה מיניה, או לא קיבלה מיניה? ת”ש, ‘אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר”א בן עזריה, עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות! אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף; כסא – לישב עליו, שרפרף – להדום רגליו, שנאמר (ישעיה סו א) ‘השמים כסאי והארץ הדום רגלי”. כי אתא רב דימי אמר, שמונה עשרה קללות קילל ישעיה את ישראל, ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם המקרא הזה (ישעיה ג ה) ‘ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד’. שמונה עשרה קללות מאי נינהו? דכתיב (ישעיה ג א) ‘כי הנה האדון ה’ צבאות מסיר מירושלם ומיהודה משען ומשענה, כל משען לחם וכל משען מים, גבור ואיש מלחמה, שופט ונביא וקוסם וזקן, שר חמשים ונשוא פנים ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש, ונתתי נערים שריהם ותעלולים ימשלו בם’ וגו’. ‘משען’ – אלו בעלי מקרא. ‘משענה’ – אלו בעלי משנה, כגון ר”י בן תימא וחביריו. פליגו בה רב פפא ורבנן; חד אמר שש מאות סדרי משנה, וחד אמר שבע מאות סדרי משנה. ‘כל משען לחם’ – אלו בעלי תלמוד, שנאמר (משלי ט ה) ‘לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי’. ‘וכל משען מים’ – אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. ‘גבור’ – זה בעל שמועות. ‘ואיש מלחמה’ – זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. ‘שופט’ – זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. ‘נביא’ – כמשמעו. ‘קוסם’ – זה מלך, שנאמר (משלי טז י) ‘קסם על שפתי מלך’. ‘זקן’ – זה שראוי לישיבה. ‘שר חמשים’ – אל תקרי ‘שר חמשים’, אלא ‘שר חומשין’, זה שיודע לישא וליתן בחמשה חומשי תורה. דבר אחר, ‘שר חמשים’ – כדרבי אבהו, דאמר רבי אבהו, מכאן שאין מעמידין מתורגמן על הצבור פחות מחמשים שנה. ‘ונשוא פנים’ – זה שנושאין פנים לדורו בעבורו, למעלה כגון רבי חנינא בן דוסא, למטה כגון רבי אבהו בי קיסר. ‘יועץ’ – שיודע לעבר שנים ולקבוע חדשים. ‘וחכם’ – זה תלמיד המחכים את רבותיו. ‘חרשים’ – בשעה שפותח בדברי תורה, הכל נעשין כחרשין. ‘ונבון’ – זה המבין דבר מתוך דבר. ‘לחש’ – זה שראוי למסור לו דברי תורה שניתנה בלחש. ‘ונתתי נערים שריהם’. מאי ‘ונתתי נערים שריהם’? א”ר אלעזר, אלו בני אדם שמנוערין מן המצות. ‘ותעלולים ימשלו בם’ – אמר רב (פפא) בר יעקב, תעלי בני תעלי. ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ‘ירהבו הנער בזקן (והנקלה בנכבד)’ – אלו בני אדם שמנוערין מן המצות; ירהבו במי שממולא במצות כרמון. ‘והנקלה בנכבד’ – יבא מי שחמורות דומות עליו כקלות, וירהבו במי שקלות דומות עליו כחמורות. אמר רב קטינא, אפי’ בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו מהם בעלי אמנה, שנא’ (ישעיה ג ו) ‘כי יתפש איש באחיו בית אביו (לאמר) שמלה לך קצין תהיה לנו’ – דברים שבני אדם מתכסין כשמלה, ישנן תחת ידך. (ישעיה ג ו) ‘והמכשלה הזאת’. מאי ‘והמכשלה הזאת’ – דברים שאין בני אדם עומדין עליהן אא”כ נכשל בהן, ישנן תחת ידך. (ישעיה ג ז) ‘ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש ובביתי אין לחם ואין שמלה לא תשימוני קצין עם’. ‘ישא’; אין ‘ישא’ אלא לשון שבועה, שנאמר (שמות כ ז) ‘לא תשא את שם ה’ אלהיך’. ‘לא אהיה חובש’ – לא הייתי מחובשי בית המדרש. ‘ובביתי אין לחם ואין שמלה’ – שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא. ודלמא שאני התם דאי אמר להו גמירנא, אמרי ליה אימא לן? הוה ליה למימר גמר ושכח. מאי ‘לא אהיה חובש’ – לא אהיה חובש כלל. איני? והאמר רבא, לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה, שנאמר (ירמיה ה א) ‘שוטטו בחוצות ירושלם וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה’? לא קשיא,
עמוד ב
הא בדברי תורה, הא במשא ומתן; בדברי תורה הוו, במשא ומתן לא הוו. ת”ר, מעשה ברבן יוחנן בן זכאי, שהיה רוכב על החמור והיה מהלך בדרך, ור’ אלעזר בן ערך מחמר אחריו. אמר לו, רבי! שנה לי פרק אחד במעשה מרכבה! אמר לו, לא כך שניתי לכם ‘ולא במרכבה ביחיד אלא א”כ היה חכם מבין מדעתו’? אמר לו, רבי! תרשיני לומר לפניך דבר אחד שלמדתני. אמר לו, אמור! מיד ירד רבן יוחנן בן זכאי מעל החמור, ונתעטף וישב על האבן תחת הזית. אמר לו, רבי, מפני מה ירדת מעל החמור? אמר, אפשר אתה דורש במעשה מרכבה ושכינה עמנו ומלאכי השרת מלוין אותנו, ואני ארכב על החמור? מיד פתח ר”א בן ערך במעשה המרכבה ודרש, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
