לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228738
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228617
יבמות דף כה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מנעלים הפוכים תחת המטה – אמר רבי הואיל ומכוער הדבר תצא’. ‘מנעלים הפוכים’, ליחזי דמאן נינהו? אלא ‘מקום מנעלים הפוכים (תחת המטה, א”ר הואיל ומכוער הדבר תצא)’. והלכתא כוותיה דרב, והלכתא כוותיה דרבי. קשיא הלכתא אהלכתא? לא קשיא, הא בקלא דפסיק, הא בקלא דלא פסיק. קלא דלא פסיק וליכא עדים – כרבי, קלא דפסיק ואיכא עדים – כרב. וקלא דלא פסיק, עד כמה? אמר אביי, אמרה לי אם, דומי דמתא – יומא ופלגא. ולא אמרן אלא דלא פסק ביני וביני, אבל פסק ביני וביני – הא פסק. ולא אמרן אלא דלא פסק מחמת יראה, אבל פסק מחמת יראה – מחמת יראה הוא. ולא אמרן אלא דליכא אויבים, אבל איכא אויבים – אויבים הוא דאפקו ליה לקלא. תנן התם, ‘המוציא את אשתו משום שם רע – לא יחזיר, משום נדר – לא יחזיר’. שלח ליה רבה בר הונא לרבה בר ר”נ, ילמדנו רבינו, כנס מהו שיוציא? א”ל, תנינא, ‘הנטען על אשת איש והוציאה מתחת ידו – אע”פ שכנס יוציא’. א”ל, מי דמי? התם ‘הוציאוה’, והכא ‘הוציאה’! ורבה בר ר”נ? מתניתין נמי ‘הוציאה’ תנן. ואכתי מי דמי? הכא בעל והתם בועל! א”ל, שפיר דמי אהדדי; הכא אמור רבנן לא יכנוס ואם כנס יוציא, ה”נ אמרי רבנן לא יחזיר ואם כנס יוציא. ולא היא, התם אלומי אלמיה לקלא, הכא אמרינן קם ביה בקלא וליתיה: מתני’. המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם – לא ישא את אשתו. מת, הרגתיו, הרגנוהו – לא ישא את אשתו. רבי יהודה אומר, הרגתיו – לא תנשא אשתו, הרגנוהו – תנשא אשתו: גמ’. טעמא דממדינת הים, דעליה קסמכינן, אבל מא”י, דלאו עליה קסמכינן, ישא את אשתו; והא מת, דלאו עליה קסמכינן, דאמר מר אשה דייקא ומינסבא, וקתני ‘לא ישא את אשתו’? התם ליכא כתבא, הכא איכא כתבא, דתנן ‘מה בין גט למיתה? שהכתב מוכיח’: מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו: הוא ניהו דלא ישא את אשתו, הא לאחר תנשא; והאמר רב יוסף, פלוני רבעני לאונסי – הוא ואחר מצטרפין להרגו, לרצוני – רשע הוא, והתורה אמרה (שמות כג א) ‘אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס’? וכ”ת שאני עדות אשה דאקילו בה רבנן, והא”ר מנשה
עמוד ב
גזלן דדבריהם – כשר לעדות אשה, גזלן דדברי תורה – פסול לעדות אשה; נימא רב מנשה דאמר כר’ יהודה? אמר לך רב מנשה, אנא דאמרי אפילו לרבנן, וטעמא דרבנן הכא כדרבא, דאמר רבא, אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. לימא רב יוסף דאמר כרבי יהודה? אמר לך רב יוסף, אנא דאמרי אפי’ לרבנן, ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן, ורב מנשה דאמר כרבי יהודה: הרגתיו כו’ הרגנוהו תנשא כו’: מאי שנא הרגתיו ומאי שנא הרגנוהו? אמר רב יהודה, באומר אני הייתי עם הורגיו. והתניא, ‘אמרו לו לרבי יהודה, מעשה בלסטים אחד שיצא ליהרג במגיזת קפוטקיא, ואמר להם, לכו אמרו לה לאשת שמעון בן כהן, אני הרגתי את בעלה בכניסתי ללוד’, ואמרי לה ‘בכניסתו ללוד’, ‘והשיאו את אשתו, אמר להם, משם ראיה? באומר אני הייתי עם הורגיו’. והא לסטים קתני? שנתפס ע”י לסטיות. והא יצא ליהרג קתני? בי דינא דעובדי כוכבים, דלא דייקי וקטלי: מתני’. החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה – הרי זה לא ישאנה. מיאנה או שחלצה בפניו – ישאנה, מפני שהוא ב”ד: גמ’. הא התירה – ישאנה; במאי עסקינן? אילימא בחד – חד מי מצי מתיר? והאמר (רב אמר) ר’ חייא בר אבין, אמר רב עמרם, תנא ‘התרת נדרים בשלשה’! ואלא בתלתא – מי חשידי? והתנן ‘מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא בית דין’! לעולם בחד, וכדאמר רב חסדא אמר ר’ יוחנן ביחיד מומחה, הכא נמי ביחיד מומחה: מיאנה או שחלצה וכו’: טעמא דב”ד, הא בתרי לא; מ”ש מהא דתנן ‘עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים לדבר זה’? היא גופה קמשמע לן, לאפוקי ממ”ד מיאון בפני שנים, קמשמע לן מיאון בג’. איבעיא להו, כנס מהו שיוציא? רב כהנא אמר, כנס – מוציא. רב אשי אמר, כנס – אינו מוציא. תני להו רב זוטי דבי רב פפי, כדברי האומר כנס אינו מוציא. אמרו ליה רבנן לרב אשי, גמרא או סברא? אמר להו, מתני’ היא, ‘הנטען משפחה ונשתחררה מעובדת כוכבים ונתגיירה הרי זה לא יכנוס, ואם כנס אין מוציא’, אלמא
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
