לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228787
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228666
יבמות דף עד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
‘ונוהגין בשאר שני שבוע ואין להם פדיון מה שאין כן במעשר’, ש”מ. ת”ש, ‘נשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה – הרי זה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ולא במעשר’; מאי לאו מעשר דגן? לא, מעשר בהמה. מעשר בהמה היינו קדשים? וליטעמיך, מי לא תנן פסח, וקתני קדשים? בשלמא פסח וקדשים צריכי, דאי תנא פסח משום דערלות בפסח כתיבא, אבל קדשים אימא לא, ואי תנא קדשים ה”א מאי קדשים פסח, אלא מעשר בהמה למה לי? אלא מעשר ראשון, ור’ מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים. ת”ש, מדתני ר’ חייא בר רב מדפתי ‘ערל אסור בשתי מעשרות’, מאי לאו אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה? הכא נמי מעשר ראשון ור’ מאיר. ת”ש, ‘אונן אסור במעשר ומותר בתרומה ובפרה; טבול יום אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר; מחוסר כפורים אסור בפרה ומותר בתרומה ובמעשר’, ואם איתא ניתני ‘ערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר’? האי תנא דבי רבי עקיבא היא, דמרבי ליה לערל כטמא, דתניא ‘רבי עקיבא אומר (ויקרא כב) ‘איש איש’ לרבות את הערל’. ומאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא? תנא דרבי יוסף הבבלי היא, דתניא ‘שרפת אונן ומחוסר כפורים – כשרה, רבי יוסף הבבלי אומר, אונן – כשרה, מחוסר כפורים – פסולה’. ואף ר’ יצחק סבר ערל אסור במעשר, דא”ר יצחק, מנין לערל שאסור במעשר? נאמר ‘ממנו’ במעשר ונאמר ‘ממנו’ בפסח, מה ‘ממנו’ האמור בפסח – ערל אסור בו, אף ‘ממנו’ האמור במעשר – ערל אסור בו. מופני, דאי לא מופני איכא למיפרך, מה לפסח שכן חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא! לאיי, אפנויי מופני. מאי מופני? אמר רבא, א”ר יצחק, תלתא ‘ממנו’ כתיבי בפסח, חד לגופיה, וחד לגזירה שוה, וחד למאן דאמר ‘בא הכתוב ליתן לך עשה אחר לא תעשה’, איידי דכתיב נותר, כתיב נמי ‘ממנו’. ולמאן דאמר ‘ליתן לו בקר שני לשריפתו’, איידי דכתיב ‘עד בקר’, כתיב נמי ‘ממנו’. תלתא ‘ממנו’ כתיבי במעשר, חד לגופיה, וחד לדרבי אבהו א”ר יוחנן, וחד לדריש לקיש, דאמר ריש לקיש, א”ר סמיא, מנין למעשר שני שנטמא שמותר לסוכו? שנאמר (דברים כו יד) ‘ולא נתתי ממנו למת’ – למת הוא דלא נתתי, הא לחי דומיא דמת נתתי; איזה דבר ששוה בחיים ובמתים? הוי אומר זו סיכה. מתקיף לה מר זוטרא, ואימא ליקח לו ארון ותכריכים? אמר רב הונא בריה דרב יהושע, ‘ממנו’ – מגופו. רב אשי אמר, ‘לא נתתי’ דומיא ד’לא אכלתי’; מה להלן מגופו, אף כאן מגופו. ואכתי מופנה מצד אחד הוא? הניחא למאן דאמר למדין ואין משיבין; אלא למ”ד למדין ומשיבין, מאי איכא למימר? הך דרבי אבהו, מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן, אמר רבה בר אבוה, מאי דכתיב (במדבר יח ח) ‘ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי’? בשתי תרומות הכתוב מדבר, אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה, ואמר רחמנא ‘לך’ – שלך תהא להסקה תחת תבשילך: וכל הטמאים כו’: מנא הני מילי? א”ר יוחנן משום ר’ ישמעאל, אמר קרא (ויקרא כב ד) ‘איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב וגו” – אי זהו דבר ששוה
עמוד ב
בזרעו של אהרן? הוי אומר זו תרומה. ואימא בחזה ושוק? אינה בחוזרת. תרומה נמי אינה בחללה? חללה לאו זרעו דאהרן היא. וממאי דהאי ‘עד אשר יטהר’ – עד דאיכא הערב שמש, אימא עד דמייתי כפרה? לא ס”ד, דתנא דבי ר’ ישמעאל ‘בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר הכתוב מדבר’, דומיא דטמא נפש, מה טמא נפש דלאו בר כפרה הוא, הני נמי דלאו בני כפרה נינהו. ואימא הני מילי דלאו בר כפרה, אבל דבר כפרה עד דמייתי כפרה? ותו הא דתנן ‘טבל ועלה – אוכל במעשר, העריב שמשו – אוכל בתרומה, הביא כפרה – אוכל בקדשים’, מנא לן? אמר רבא, אמר רב חסדא, תלתא קראי כתיבי; כתיב (ויקרא כב ו) ‘ולא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים’ – הא רחץ טהור, וכתיב (ויקרא כב ז) ‘ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים’, וכתיב (ויקרא יב ח) ‘וכפר עליה הכהן וטהרה’, הא כיצד? כאן למעשר, כאן לתרומה, כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא תרומה עדיפא, שכן מחפ”ז. אדרבה, מעשר עדיפא, שכן הד”ס ט”ב? אפי’ הכי מיתה עדיפא. רבא אמר, בלא מיתה עדיפא נמי לא מצית אמרת, אמר קרא ‘נפש’, איזהו דבר ששוה בכל נפש? הוי אומר זה מעשר. ואכתי הני מילי היכא דלאו בר כפרה, אבל היכא דבר כפרה עד דמייתי כפרה? אמר אביי, תרי קראי כתיבי ביולדת, כתיב (ויקרא יב ד) ‘עד מלאת ימי טהרה’ – כיון שמלאו ימיה טהרה, וכתיב ‘וכפר עליה הכהן וטהרה’, הא כיצד? כאן לתרומה, כאן לקדשים. ואיפוך אנא? מסתברא קדש חמור, שכן פנקעכ”ס. אדרבה, תרומה חמורה, שכן מחפ”ז? הנך נפישן. רבא אמר, בלא הנך נפישן לא מצית אמרת, אמר קרא ‘וכפר עליה הכהן וטהרה’ – מכלל שהיא טמאה, ואי ס”ד בקדשים, איקרי כאן (ויקרא ז יט) ‘והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל’? אלא שמע מינה בתרומה. מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי, ומי מצית אמרת תרומה כתיבא הכא, והתניא (ויקרא יב ב) ‘דבר אל בני ישראל’, אין לי אלא בני ישראל, גיורת ושפחה משוחררת מנין? תלמוד לומר ‘אשה’, ואי סלקא דעתך בתרומה, גיורת ושפחה בנות מיכל תרומה נינהו? אמר רבא, ולא?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
