לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228790
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228669
יבמות דף עז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו. בעי לאכרוזי עליה. מיד (שמואל ב יז כה) ‘ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש’, וכתיב (דברי הימים א ב יז) ‘יתר הישמעאלי’, אמר רבא, מלמד שחגר חרבו כישמעאל ואמר, כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, ‘עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית’. ומי מהימן? והאמר רבי אבא, אמר רב, כל תלמיד חכם שמורה הלכה ובא – אם קודם מעשה אמרה שומעין לו, ואם לאו אין שומעין לו? שאני הכא דהא שמואל ובית דינו קיים. מכל מקום קשיא? הכא תרגמו (תהילים מה יד) ‘כל כבודה בת מלך פנימה’. במערבא אמרי, ואיתימא ר’ יצחק, אמר קרא (בראשית יח ט) ‘ויאמרו אליו איה שרה אשתך’ וגו’. כתנאי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר, (דברים כג ה) ‘על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים’ – דרכו של איש לקדם וכו’. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים קטז טז) ‘פתחת למוסרי’? אמר דוד לפני הקב”ה, רבונו של עולם! שני מוסרות שהיו עלי, פתחתם, רות המואביה ונעמה העמונית. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים מ ו) ‘רבות עשית אתה ה’ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו’? ‘אלי’ לא נאמר, אלא ‘אלינו’; מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד, אמר לו, עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו. דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים מ ח) ‘אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי’? אמר דוד, אני אמרתי עתה באתי, ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי – התם כתיב (בראשית יט טו) ‘הנמצאות’, הכא כתיב (תהילים פט כא) ‘מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו’. אמר עולא, א”ר יוחנן, בת גר עמוני כשרה לכהונה. א”ל רבא בר עולא לעולא, כמאן? אי כר’ יהודה – הא אמר בת גר זכר כבת חלל זכר, ואי כרבי יוסי – פשיטא, הא אמר אף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה! וכ”ת בהנך דראוין לבא בקהל, אבל האי דאין ראוי לבא בקהל לא, מנא ליה? דיליף מכ”ג באלמנה, מה לכ”ג באלמנה שכן ביאתו בעבירה – חלל יוכיח, מה לחלל שכן יצירתו בעבירה – כ”ג יוכיח, וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה, אף כאן שאינו ברוב קהל ובתו פסולה; מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד עבירה? דלמא ודאי בעמוני שנשא בת ישראל קאמרת, אע”ג דביאתו בעבירה בתו כשרה? א”ל, אין, דכי אתא רבין א”ר יוחנן, בת גר עמוני ובת מצרי שני – רבי יוחנן אמר כשרה, ור”ל אמר פסולה. ר”ל אמר פסולה – דיליף לה מכ”ג באלמנה, ר’ יוחנן אמר כשרה –
עמוד ב
דתני רבי זכאי קמיה דר’ יוחנן, (ויקרא כא יד) ‘כי אם בתולה מעמיו יקח אשה’ – להביא גיורת מכנה שהיא כשרה לכהונה, ואמר ליה, אני שונה ‘עמיו’ ‘מעמיו’ להביא בתולה הבאה מב’ עממין, ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא? מאי שני עממין? אילימא עמוני שנשא עמונית, ומאי משני עממין, דזכרים אסורין ונקבות מותרות, היינו גיורת מכנה? אלא בעמוני שנשא בת ישראל. ואיכא דאמרי, אמר ליה, אני שונה ‘עמיו’ ‘מעמיו’ להביא בתולה הבאה משני עממין ומעם שיש בו שני עממין, ואת אמרת גיורת מכנה ותו לא? ולהך לישנא, בת מצרי שני דכשרה לכהונה מנא ליה? וכי תימא דיליף מעמוני שנשא בת ישראל, מה לעמוני שנשא בת ישראל שכן נקבות מותרות? מצרי שני שנשא מצרית שניה יוכיח, מה למצרי שני שנשא מצרית שניה שכן אין ביאתו בעבירה? עמוני שנשא בת ישראל יוכיח, וחזר הדין וכו’. אמר רב יוסף, היינו דשמענא ליה לרב יהודה דאמר ‘עמיו’ ‘מעמיו’, ולא ידענא מאי קאמר. כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר, הכי תנא קמיה, ‘אשה עמונית כשרה, בנה מעמוני פסול, ובתה מעמוני כשרה; במה דברים אמורים? בעמוני ועמונית שנתגיירו, אבל בתה מעמוני פסולה’. אמר ליה, פוק תני לברא; מאי דאמרת ‘אשה עמונית כשרה’ – עמוני ולא עמונית, ‘בנה מעמוני פסול’ – דהא עמוני הוא, ‘ובתה מעמוני כשרה’ – למאי? אילימא לבא בקהל, השתא אמה כשרה, היא מיבעיא? אלא לכהונה. ‘במה דברים אמורים בעמוני ועמונית שנתגיירו אבל בתה מעמוני פסולה’. מאי בתה מעמוני? אילימא עמוני שנשא עמונית, היינו גיורת מכנה! אלא עמוני שנשא בת ישראל, א”ל פוק תני לברא: מצרי ואדומי אינן אסורין וכו’: מאי תשובה? אמר רבה בר בר חנה, א”ר יוחנן, משום דאיכא למימר עריות יוכיחו, שלא אסר בהן אלא עד שלשה דורות, אחד זכרים ואחד נקבות. מה לעריות שכן כרת? ממזר יוכיח. מה לממזר שכן אינו ראוי לבא בקהל לעולם? עריות יוכיחו. וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שאסורין, ואחד זכרים ואחד נקבות, אף אני אביא מצרי ומצרית שיהיו אסורין, אחד זכרים ואחד נקבות. מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת? ורבנן, מחלל דחייבי עשה, וכר’ אליעזר בן יעקב. ומאי ‘לא כי’? הכי קאמר להו, לדידי לא סבירא לי דר’ אליעזר בן יעקב; לדידכו דסבירא לכו כר”א בן יעקב, הלכה אני אומר. תניא, אמר להן ר”ש, הלכה אני אומר, ועוד מקרא מסייעני, ‘בנים’ ולא בנות. ת”ר, ‘בנים’ ולא בנות, דברי ר”ש. אמר ר’ יהודה, הרי הוא אומר (דברים כג ט) ‘בנים אשר יולדו להם דור שלישי’ – הכתוב תלאן בלידה. א”ר יוחנן, אי לאו דאמר ר’ יהודה הכתוב תלאן בלידה, לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש! כיון דאמר מר קהל גרים איקרי קהל,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
