לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228791
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228670
יבמות דף עח
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מצרי שני במאי יטהר? דלמא דאי עבר ונסיב? דאי לא כתיב קרא. הרי ממזר דאי וכתביה קרא? דאי לאיסורא כתב, דאי להיתרא לא כתב. הרי מחזיר גרושתו דאי להיתרא וכתביה? התם משום עיקר איסורא הוא דכתביה ת”ר, אם נאמר ‘בנים’ למה נאמר ‘דורות’, ואם נאמר ‘דורות’ למה נאמר ‘בנים’? אם נאמר ‘בנים’ ולא נאמר ‘דורות’ – הייתי אומר בן ראשון ושני אסור, שלישי מותר, לכך נאמר ‘דורות’. ואם נאמר ‘דורות’ ולא נאמר ‘בנים’ – הייתי אומר לאותן העומדים על הר סיני, לכך נאמר ‘בנים’. ‘להם’ – מהם מנה. ‘להם’ – הלך אחר פסולן. ואיצטריך למיכתב ‘להם’ ואיצטריך למיכתב ‘אשר יולדו’, דאי כתב רחמנא ‘אשר יולדו’, ה”א מבניהם מנה, כתב רחמנא ‘להם’. ואי כתב רחמנא ‘להם’, ה”א מצרית מעוברת שנתגיירה היא ובנה חד, כתב רחמנא ‘אשר יולדו’. ואיצטריך למיכתב ‘להם’ הכא ואיצטריך למיכתב ‘לו’ גבי ממזר, דאי כתב רחמנא הכא – משום דבא מטיפה פסולה, אבל ממזר דבא מטיפה כשרה אימא לא; ואי כתב רחמנא גבי ממזר- משום דאין ראוי לבא בקהל לעולם, אבל הכא אימא לא? צריכא. אמר רבה בר בר חנה, א”ר יוחנן, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה – בנה שלישי הואי. אלמא קסבר בתר דידיה שדינן ליה. מתיב רב יוסף, ‘רבי טרפון אומר, יכולין ממזרים ליטהר; כיצד? ממזר נשא שפחה הולד עבד, שחררו נמצא בן חורין’, אלמא בתר דידה שדינן ליה! שאני התם דאמר קרא (שמות כא ד) ‘האשה וילדיה תהיה לאדוניה’. מתיב רבא, ‘אמר ר’ יהודה, מנימין גר מצרי היה לי חבר מתלמידי רבי עקיבא, ואמר, אני מצרי ראשון ונשאתי מצרית ראשונה – אשיא לבני מצרית שניה כדי שיהא בן בני ראוי לבא בקהל’; ואי ס”ד בתריה דידיה שדינן ליה, אפילו ראשונה נמי? הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא, תני’ ראשונה’. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הואי. אלמא בתר אימיה שדינן ליה? אמר ליה אביי, אלא הא דאמר ר’ יוחנן, הפריש חטאת מעוברת וילדה – רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה; אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא, הוה ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות. ואמר רב אושעיא, הפריש שתי חטאות לאחריות – מתכפר באחת מהן והשניה תרעה; אלא אי אמרת עובר ירך אמו הוא, הוה ליה ולד חטאת, וולד חטאת למיתה אזיל? אישתיק. א”ל, דלמא שאני התם דכתיב ‘אשר יולדו’ – הכתוב תלאו בלידה. א”ל, קרקפנא! חזיתיה לרישך ביני עמודי! כי אמר רבי יוחנן להא שמעתא, טעמא דכתיב ‘אשר יולדו’, הא בעלמא בתר אבוה שדינן ליה, אלא הא דאמר רבא נכרית מעוברת שנתגיירה בנה אין צריך טבילה, אמאי אין צריך טבילה? וכי תימא משום דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק, דבר תורה רובו ומקפיד עליו – חוצץ, רובו שאינו מקפיד עליו – אינו חוצץ,
עמוד ב
והא אמר רב כהנא, לא שנו אלא רובו, אבל כולו חוצץ? שאני עובר דהיינו רביתיה. כי אתא רבינא א”ר יוחנן, באומות – הלך אחר הזכר, נתגיירו – הלך אחר פגום שבשניהם. באומות הלך אחר הזכר, כדתניא ‘מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? שנאמר (ויקרא כה מה) ‘וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו’; יכול אפי’ אחד מן הכנענים שבא על אחת מן האומות והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד? ת”ל ‘אשר הולידו בארצכם’ – מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם’: נתגיירו הלך אחר פגום שבשניהם: במאי? אילימא במצרי שנשא עמונית, מאי פגום שבשניהם אית בה? עמוני ולא עמונית! אלא בעמוני שנשא מצרית; אי זכר הוי – שדייה בתר עמוני, אי נקבה הוי – שדייה בתר מצרית: מתני’. ממזרין ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם, אחד זכרים ואחד נקבות: גמ’. אמר ריש לקיש, ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת. יליף ‘עשירי’ ‘עשירי’ מעמוני ומואבי, מה להלן נקבות מותרות, אף כאן נקבות מותרות. אי מה להלן מיד, אף כאן מיד? כי אהני גזירה שוה מעשירי ואילך. והאנן תנן ממזרים ונתינין אסורין ואיסורן איסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות? לא קשיא, הא כמאן דאמר דון מינה ומינה, הא כמאן דאמר דון מינה ואוקי באתרא. שאלו את רבי אליעזר, ממזרת לאחר עשרה דרי מהו? אמר להם, מי יתן לי דור שלישי ואטהרנו. אלמא קסבר ממזרא לא חיי. וכן אמר רב הונא, ממזרא לא חיי. והא אנן תנן ‘ממזרין אסורין ואיסורן איסור עולם’? אמר רבי זירא, לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה, דידיע – חיי, דלא ידיע – לא חיי, דידיע ולא ידיע – עד תלתא דרי חיי, טפי לא חיי. ההוא דהוי בשבבותיה דר’ אמי, אכריז עליה דממזרא, הוה בכי ואזיל, אמר ליה, חיים נתתי לך! אמר רב חנא בר אדא, נתינים דוד גזר עליהם, שנאמר (שמואל ב כא ב) ‘ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם והגבעונים לא מבני ישראל המה’ וגו’; מאי טעמא גזר עלייהו? דכתיב (שמואל ב כא א) ‘ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחר שנה; שנה ראשונה אמר להם שמא עובדי עבודת כוכבים יש בכם, דכתיב (דברים יא טז) ‘ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם ועצר את השמים ולא יהיה מטר’ וגו’? בדקו ולא מצאו. שניה אמר להם, שמא עוברי עבירה יש בכם, דכתיב (ירמיה ג ג) ‘וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך’ וגו’? בדקו ולא מצאו. שלישית אמר להם, שמא פוסקי צדקה ברבים יש בכם ואין נותנין, דכתיב (משלי כה יד) ‘נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר’? בדקו ולא מצאו. אמר, אין הדבר תלוי אלא בי. מיד ‘ויבקש דוד את פני ה”. מאי היא? אמר ריש לקיש, ששאל באורים ותומים. מאי משמע? א”ר אלעזר, אתיא ‘פני’ ‘פני’; כתיב הכא ‘ויבקש דוד את פני ה”, וכתיב התם (במדבר כז כא) ‘ושאל לו במשפט האורים לפני ה”. ‘ויאמר ה’ אל שאול ואל בית הדמים, על אשר המית הגבעונים’. [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
