לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228792
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=228671
יבמות דף עט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
תריסר ירחי שתא ולא דרכיה למספדיה; נתינים – ניקרינהו ונפייסינהו. (שמואל ב כא ב) ‘ויקרא המלך לגבעונים ויאמר אליהם מה אעשה לכם ובמה אכפר וברכו את נחלת ה’, ויאמרו לו הגבעונים אין לנו כסף וזהב עם שאול ועם ביתו ואין לנו איש וגו’, יותן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה’ וגו”. מיפייס ולא פייסינהו, אמר, שלשה סימנים יש באומה זו – הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים; רחמנים – דכתיב (דברים יג יח) ‘ונתן לך רחמים ורחמך והרבך’, ביישנין – דכתיב (שמות כ כ) ‘בעבור תהיה יראתו על פניכם’, גומלי חסדים – דכתיב (בראשית יח יט) ‘למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו’ וגו’, כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (שמואל ב כא ח) ‘ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה אשר ילדה לשאול, את ארמוני ואת מפיבושת, ואת חמשת בני מיכל בת שאול אשר ילדה לעדריאל בן ברזילי המחולתי’. מאי שנא הני? אמר רב הונא, העבירום לפני ארון, כל שארון קולטו – למיתה, כל שאין ארון קולטו – לחיים. מתיב רב חנא בר קטינא, (שמואל ב כא ז) ‘ויחמול המלך על מפיבושת בן יהונתן בן שאול’? שלא העבירו. וכי משוא פנים יש בדבר? אלא שהעבירו וקלטו, ובקש עליו רחמים ופלטו. ואכתי משוא פנים יש בדבר? אלא שבקש רחמים שלא יקלטנו הארון. והא כתיב (דברים כד טז) ‘לא יומתו אבות על בנים’ וגו’? אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, מוטב שתעקר אות אחת מן התורה, ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא. (שמואל ב כא י) ‘ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים, ולא נתנה עוף השמים לנוח עליהם יומם וחית השדה לילה’. והא כתיב (דברים כא כג) ‘לא תלין נבלתו על העץ’? אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק, מוטב שתעקר אות אחת מן התורה, ויתקדש שם שמים בפרהסיא. שהיו עוברים ושבים אומרים, מה טיבן של אלו? הללו בני מלכים הם; ומה עשו? פשטו ידיהם בגרים גרורים. אמרו, אין לך אומה שראויה להדבק בה כזו; ומה בני מלכים כך, בני הדיוטות על אחת כמה וכמה! ומה גרים גרורים כך, ישראל על אחת כמה וכמה! מיד נתוספו על ישראל מאה וחמשים אלף, שנאמר (מלכים א ה כט) ‘ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל ושמנים אלף חוצב בהר’. ודלמא ישראל הוו? לא סלקא דעתך, דכתיב (מלכים א ט כב) ‘ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד’. ודלמא דוגזר בעלמא? אלא מהכא (דברי הימים ב ב טז) ‘ויספר שלמה כל האנשים הגרים אשר בארץ ישראל [וגו’] וימצאו מאה וחמשים אלף [וגו’], ויעש מהם שבעים אלף (נושא) סבל ושמונים אלף חוצב בהר’. ונתינים דוד גזר עליהם? משה גזר עליהם, דכתיב (דברים כט י) ‘מחוטב עציך עד שואב מימיך! משה גזר לההוא דרא, דוד גזר לכולי דרא. ואכתי יהושע גזר עלייהו, דכתיב (יהושע ט כז) ‘ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה ולמזבח ה”! יהושע גזר בזמן שבית המקדש קיים, דוד גזר בזמן שאין בית המקדש קיים.
עמוד ב
בימי רבי בקשו להתיר נתינים, אמר להם רבי, חלקנו נתיר; חלק מזבח מי יתיר? ופליגא דר’ חייא בר אבא, דאמר ר’ חייא בר אבא, אמר ר’ יוחנן, חלק עדה לעולם אסור, חלק מזבח – בזמן שבית המקדש קיים אסור, אין בית המקדש קיים שרי: מתני’. אמר רבי יהושע, שמעתי שהסריס חולץ וחולצין לאשתו, והסריס לא חולץ ולא חולצין לאשתו, ואין לי לפרש. א”ר עקיבא, אני אפרש; סריס אדם – חולץ וחולצין לאשתו, מפני שהיתה לו שעת הכושר, סריס חמה – לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שלא היתה לו שעת הכושר. ר’ אליעזר אומר, לא כי; אלא סריס חמה – חולץ וחולצין לאשתו, מפני שיש לו רפואה, סריס אדם – לא חולץ ולא חולצין לאשתו, מפני שאין לו רפואה. העיד ר’ יהושע בן בתירא, על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם, ויבמו את אשתו, לקיים דברי ר”ע. הסריס – לא חולץ ולא מייבם, וכן איילונית – לא חולצת ולא מתייבמת. הסריס שחלץ ליבמתו – לא פסלה, בעלה – פסלה, מפני שהיא בעילת זנות. וכן איילונית שחלצו לה אחין – לא פסלוה, בעלוה – פסלוה, מפני שבעילתה בעילת זנות: גמ’. מכדי שמעינן לר”ע דאמר חייבי לאוין כחייבי כריתות דמו, וחייבי כריתות לאו בני חליצה וייבום נינהו? אמר ר’ אמי, הכא במאי עסקינן כגון שנשא אחיו גיורת, ור”ע סבר לה כר’ יוסי דאמר קהל גרים לא אקרי קהל. אי הכי, יבומי נמי מייבם? אין הכי נמי, ואיידי דאמר ר’ יהושע חולץ, אמר איהו נמי חולץ. דיקא נמי דקתני ‘העיד ר’ יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהיה בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו לקיים דברי ר”ע’, ש”מ. מתיב רבה, ‘פצוע דכא וכרות שפכה סריס אדם והזקן – או חולצין או מייבמין, כיצד? מתו ולהם נשים ולהם אחין, ועמדו אחין ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו – מה שעשו עשו, ואם בעלו – קנו, מתו אחין ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או חלצו – מה שעשו עשו, ואם בעלו – קנו, ואסור לקיימן, משום שנאמר (דברים כג ב) ‘לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה”, אלמא בקהל עסקינן? אלא אמר רבה, כגון שנפלה לו ולבסוף נפצע. אמר ליה אביי, וליתי איסור פצוע ונידחי עשה דייבום, מי לא תנן ‘ר”ג אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה’, אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי, הכא נמי ניתי איסור פצוע ונידחי? אלא אמר רב יוסף, האי תנא הך תנא דבי רבי עקיבא היא, דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר. איקרי כאן ‘להקים לאחיו שם’, והא לאו בר הכי הוא? אמר רבא, אם כן אין לך אשה שכשרה ליבם, שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו. לר’ אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא, התם כחישותא דאתחילה ביה. היכי דמי סריס חמה? אמר רב יצחק בר יוסף, אמר רבי יוחנן, כל
28 בספטמבר 2022
אין תגובות
