לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232939
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233050
כתובות דף סה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
אין פוסקין יינות לאשה; ואם תאמר (הושע ב ז) ‘אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי’? דברים שהאשה משתוקקת עליהן, ומאי נינהו? תכשיטין. דרש רבי יהודה איש כפר נביריא, ואמרי לה איש כפר נפור חיל, מנין שאין פוסקין יינות לאשה? שנאמר (שמואל א א ט) ‘ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה’; ‘שתה’ ולא שתת. אלא מעתה ‘אכלה’ ולא אכל הכי נמי? אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן; מכדי בגוה קא עסיק ואתי, מאי טעמא שני? ש”מ ‘שתה’ ולא שתת. מיתיבי ‘רגילה נותנין לה’? רגילה שאני, דאמר רב חיננא בר כהנא, אמר שמואל, רגילה – נותנין לה כוס אחד, שאינה רגילה – נותנין לה שני כוסות. מאי קאמר? אמר אביי, הכי קאמר, רגילה – בפני בעלה שני כוסות, שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד; אינה רגילה – בפני בעלה אלא כוס אחד, שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר. ואי בעית אימא, רגילה נותנין לה לציקי קדירה, דא”ר אבהו, א”ר יוחנן, מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לע”ש, אמרה להן, כך תפסקו לבנותיכם; תנא, שומרת יבם היתה, ולא ענו אחריה אמן. תנא, ‘כוס אחד יפה לאשה, שנים – ניוול הוא, שלשה – תובעת בפה, ארבעה – אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת’. אמר רבא, לא שנו אלא שאין בעלה עמה, אבל בעלה עמה לית לן בה. והא חנה דבעלה עמה הואי? אכסנאי שאני, דאמר רב הונא, מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה? שנאמר (שמואל א א יט) ‘וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה’ וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה”; השתא – אין, מעיקרא – לא. חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא, אמרה ליה, פסוק לי מזוני! פסק לה. פסוק לי חמרא! א”ל, ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא! אמרה ליה, חיי דמר, דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי! בהדי דקא מחויא ליה, איגלי דרעא, נפל נהורא בבי דינא. קם רבא, על לביתיה, תבעה לבת רב חסדא. אמרה ליה בת רב חסדא, מאן הוי האידנא בבי דינא? אמר לה, חומא דביתהו דאביי. נפקא אבתרה, מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא. אמרה לה, קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא? דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף, אמרה ליה, פסוק לי מזוני! פסק לה. פסוק לי חמרא! פסק לה. אמר לה, ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא. דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף, א”ל, פסוק לי מזוני! פסק לה. פסוק לי חמרא! פסק לה. פסוק לי שיראי! אמר לה, שיראי למה? אמרה ליה, לך ולחברך ולחברורך: ונותן לה מטה ומפץ וכו’: מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה? אמר רב פפא, באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי, דמבגר לה. ת”ר, אין נותנין לה כר וכסת, משום ר’ נתן אמרו נותנין לה כר וכסת. היכי דמי? אי דאורחה – מאי טעמא דת”ק? ואי דלאו אורחה – מ”ט דרבי נתן? לא צריכא, כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה; תנא קמא סבר, אמר לה כי אזילנא שקילנא להו וכי אתינא מייתינא להו בהדאי, ורבי נתן סבר, אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו, ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא: ונותן לה כפה: אמר ליה רב פפא לאביי,
עמוד ב
האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני? אמר ליה, תנא במקום הרים קאי, דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני, ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד, כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו: וכלים של חמשים זוז: אמר אביי, חמשים זוזי פשיטי. ממאי? מדקתני ‘במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו’, ואי ס”ד חמשים זוז ממש, עני חמשים זוז מנא ליה? אלא ש”מ חמשים זוזי פשיטי: ואין נותנין לה לא חדשים וכו’: ת”ר, מותר מזונות לבעל, מותר בלאות לאשה. מותר בלאות לאשה, למה לה? אמר רחבה, שמתכסה בהן בימי נדתה, כדי שלא תתגנה על בעלה. אמר אביי, נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו; התם הוא דלא תתגני באפיה, הכא תתגני ותתגני: נותן לה מעה כסף וכו’: מאי ‘אוכלת’? רב נחמן אמר, אוכלת ממש. רב אשי אמר, תשמיש. תנן ‘אוכלת עמו לילי שבת’, בשלמא למ”ד אכילה – היינו דקתני אוכלת, אלא למאן דאמר תשמיש – מאי אוכלת? לישנא מעליא, כדכתיב (משלי ל כ) ‘אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און’. מיתיבי, ‘רשב”ג אומר אוכלת בלילי שבת ושבת’, בשלמא למ”ד אכילה – היינו דקתני ושבת, אלא למאן דאמר תשמיש – תשמיש בשבת מי איכא? והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום? האמר רבא בבית אפל מותר: ואם היתה מניקה: דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה, אע”פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים, אבל זן קטני קטנים. עד כמה? עד בן שש, כדרב אסי, דאמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. ממאי? מדקתני ‘היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה’, מ”ט? לאו משום דבעי למיכל בהדה? ודלמא משום דחולה היא? אם כן ליתני ‘אם היתה חולה’; מאי ‘אם היתה מניקה’? ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו? איתמר אמר רבי יהושע בן לוי, מוסיפין לה יין, שהיין יפה לחלב:
פרק שישי מציאת האשה
מתני’. מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה. הוא אוכל פירות בחייה. בושתה ופגמה שלה. רבי יהודה בן בתירא אומר, בזמן שבסתר – לה שני חלקים ולו אחד, ובזמן שבגלוי – לו שני חלקים ולה אחד; שלו ינתן מיד, ושלה ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות: גמ’. מאי קא משמע לן? תנינא ‘האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה, זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, מקבל את גיטה ואינו אוכל פירות בחייה, נישאת יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחייה’? בושתה ופגמה איצטריכא ליה, פלוגתא דרבי יהודה בן בתירא ורבנן: [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
