לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=232948
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=233059
כתובות דף עד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
משום רבי אליעזר אמרו – חולצת ולא מתייבמת’; והא הכא דכטעות אשה אחת דמי ופליגי? התם נמי בהא קמיפלגי, מר סבר אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין, ומ”ס אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכי קא בעל אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל. אתמר נמי, אמר רב אחא בר יעקב, אמר רבי יוחנן, המקדש על תנאי ובעל – [דברי הכל] אינה צריכה הימנו גט. איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה, חליצה מוטעת כשירה, איזו היא חליצה מוטעת? אמר ריש לקיש כל שאומר לו חלוץ לה ובכך אתה כונסה; אמר ר’ יוחנן, אני שונה ‘בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא – חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם’, ואת אמרת חליצתה כשרה? אלא אמר רבי יוחנן, כל שאומר לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז – אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה, הכא נמי כיון דבעל אחולי אחליה לתנאיה? א”ל, בר בי רב! שפיר קא אמרת! מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן? מתנאי בני גד ובני ראובן, תנאה דאפשר לקיומיה ע”י שליח כי התם – הוי תנאיה תנאה, דלא אפשר לקיומיה ע”י שליח כי התם – לא הוי תנאה. והא ביאה דלא אפשר לקיומיה ע”י שליח כי התם, וקא הוי תנאה? התם משום דאיתקוש הויות להדדי. אמר רב עולא בר אבא, אמר עולא, אמר רבי אלעזר, המקדש במלוה ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל – דברי הכל צריכה הימנו גט. אמר רב יוסף בר אבא, אמר רבי מנחם, א”ר אמי, המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל – צריכה הימנו גט; בהא הוא דלא טעי, אבל בהנך – טעי. אמר רב כהנא משמיה דעולא, המקדש על תנאי ובעל – צריכה הימנו גט; זה היה מעשה, ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט. לאפוקי מהאי תנא, דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל, (במדבר ה יג) ‘והיא לא נתפשה’ אסורה, הא נתפשה – מותרת, ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה מותרת, ואיזו? זו שקידושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב על כתיפה
עמוד ב
ממאנת והולכת לה. תנו רבנן, הלכה אצל חכם והתירה – מקודשת, אצל רופא וריפא אותה – אינה מקודשת. מה בין חכם לרופא? חכם עוקר את הנדר מעיקרו, ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא. והתניא ‘אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותה אינה מקודשת’? אמר רבא, לא קשיא, הא רבי מאיר הא רבי אלעזר; הא ר”מ דאמר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הא ר”א דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב”ד. מאי היא? דתנן ‘המוציא את אשתו משום נדר לא יחזיר משום שם רע לא יחזיר, רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר לא ידעו בו רבים יחזיר, רבי מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר, (רבי אלעזר אומר אחד צריך ואחד אינו צריך לא יחזיר,) אמר רבי אלעזר לא אסרו צריך אלא מפני שאינו צריך’. מאי טעמא דרבי יהודה? דכתיב
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
