לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240189
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240278
נדרים דף מא
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ושטיח. (דברים כח מח) ‘בחוסר כל’ – א”ר אמי, אמר רב, בלא נר ובלא שלחן. רב חסדא אמר, בלא אשה. רב ששת אמר, בלא שמש. רב נחמן אמר, בלא דעה. תנא, ‘בלא מלח ובלא רבב’. אמר אביי, נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי, דדא ביה – כולא ביה, דלא דא ביה – מה ביה? דא קני – מה חסר? דא לא קני – מה קני? אמר ר’ אלכסנדרי, א”ר חייא בר אבא, אין החולה עומד מחליו עד שמוחלין לו על כל עונותיו, שנאמר (תהילים קג ג) ‘הסולח לכל עוניכי הרופא לכל תחלואיכי’. רב המנונא אמר, חוזר לימי עלומיו, שנאמר (איוב לג כה) ‘רוטפש בשרו מנוער ישוב לימי עלומיו’. (תהילים מא ד) ‘כל משכבו הפכת בחליו’ – אמר רב יוסף, לומר דמשכח למודו. רב יוסף חלש, איעקר ליה למודיה, אהדריה אביי קמיה. היינו דבכל דוכתא אמרינן ‘אמר רב יוסף לא שמיע לי הדא שמעתא א”ל אביי את אמריתה ניהלן ומהא מתניתא אמריתה ניהלן’. כי הוה גמיר ר’ תלת עשרי אפי הילכתא, אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון. לסוף חלש רבי, אהדר ר’ חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמרי’. שיתא אזדו. הוה ההוא קצרא, הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גריס להו, אזל ר’ חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי. כד הוה חזי ליה רבי לההוא קצרא, א”ל רבי, אתה עשית אותי ואת חייא! א”ד, הכי קא”ל, אתה עשית את חייא וחייא עשה אותי! וא”ר אלכסנדרי, א”ר חייא בר אבא, גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה; של חנניה מישאל ועזריה – אש של הדיוט והכל יכולים לכבותה, וזו של חולה – של שמים היא, ומי יכול לכבותה? וא”ר אלכסנדרי, א”ר חייא בר אבא, ואמרי לה אריב”ל, כיון שהגיע קיצו של אדם הכל מושלים בו, שנא’ (בראשית ד יד) ‘והיה כל מוצאי יהרגני. רב אמר, מן הדין קרא – (תהילים קיט צא) ‘למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך’. רבה בר שילא, אמרו ליה שכיב גברא גבוה, הוה רכיב גירדונא זוטרא, מטא תיתורא איסתויט שדייה וקא שכיב, קרי על נפשיה ‘למשפטיך עמדו היום’. שמואל חזייה לההוא (קרוקיתא דעקרבא) יתיבא על אקרוקתא, ועברה נהרא טרקא גברא ומיית, קרי עליה ‘למשפטיך עמדו היום’. אמר שמואל, אין מבקרין את החולה אלא למי שחלצתו חמה, לאפוקי מאי? לאפוקי הא דתניא ‘ר’ יוסי בן פרטא אומר משום ר’ אליעזר אין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין ולא מחושי הראש’. בשלמא חולי מעיים – משום כיסופא, אלא חולי העין ומחושי הראש מ”ט? משום דרב יהודה, דאמר רב יהודה, דיבורא קשיא לעינא ומעלי לאישתא. אמר רבא, האי אישתא, אי לאו דפרוונקא דמלאכא דמותא – מעלי
עמוד ב
כחיזרא לדיקלי חד לתלתין יומין וכי תירייקי לגופא. רב נחמן בר יצחק אמר, לא היא ולא תירייקה. אמר רבה בר יונתן, אמר רב יחיאל, ערסן יפה לחולה לרפואתו. מאי ערסן? אמר ר’ יונתן, חושלא דשערי עתיקתא דריש נפיא. אמר אביי, בעיין בישולא כעין בישרא דתורא. רב יוסף אמר, סמידי דשערי עתיקתא דריש נפיא. אמר אביי, בעיין בישולא כבשרא דתורא. א”ר יוחנן, בורדם אין מבקרים ואין מזכירין שמו. מ”ט? א”ר אלעזר, מפני שהוא כמעיין הנובע. וא”ר אלעזר, למה נקרא שמו בורדם? שהוא כמעיין הנובע: ומרפאהו רפואת הנפש כו’: היכי קתני? אילימא דרפואת נפש בחנם רפואת ממון בשכר – ליתני הכי ‘מרפאהו בחנם אבל לא בשכר’, אלא רפואת נפש – גופו, רפואת ממון – בהמתו. א”ר זוטרא בר טוביה, אמר רב, אבל אומר לו סם פלוני יפה לה, סם פלוני רע לה: מתני’. ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא בקטנה, וישן עמו במטה. ר’ יהודה אומר, בימות החמה אבל לא בימות הגשמים, מפני שהוא מהנהו. ומיסב עמו על המטה, ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר: גמ’. תניא, ‘לא ירחץ עמו באמבטי ולא ישן עמו במטה בין גדולה בין קטנה, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר, גדולה בימות הגשמים וקטנה בימות החמה מותר, רוחץ עמו באמבטי גדולה ומזיע עמו בקטנה, אבל מיסב עמו על המטה, ואוכל עמו על השולחן אבל לא מן התמחוי, אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר’. א”ר יוסי בר חנינא, מן התמחוי החוזר לבעה”ב: מתני’. לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלים. ולא יעשה עמו באומן, דברי רבי מאיר. וחכ”א, עושה והוא ברחוק ממנו: גמ’. בקרוב לא פליגי דאסיר, כי פליגי ברחוק; ר”מ סבר גזרינן רחוק משום קרוב, דקא מרפי לה לארעא קמיה, ורבנן סברי לא גזרי’:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
