לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240201
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240290
נדרים דף נג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מתני’. הנודר מן התמרים – מותר בדבש תמרים, מסתוניות – מותר בחומץ סתוניות. רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו – אסור ביוצא הימנו, וחכמים מתירים: גמ’. [חכמים] היינו ת”ק? איכא בינייהו הדא דתניא ‘כלל זה אר”ש בן אלעזר כל שדרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, כגון תמרים ודבש תמרים, נדר בו – אסור ביוצא ממנו, נודר מיוצא ממנו – אסור בו; כל שאין דרכו לאכול ודרך היוצא ממנו לאכול, נודר בו – אין אסור אלא ביוצא ממנו, שלא נתכוון זה אלא ליוצא ממנו’: מתני’. הנודר מן היין – מותר ביין תפוחים, מן השמן – מותר בשמן שומשמין, מן הדבש – מותר בדבש תמרים, מן החומץ – מותר בחומץ סתוניות, מן הכרישין – מותר בקפלוטות, מן הירק – מותר בירקות השדה שהוא שם לוויי: גמ’. תניא, ‘הנודר מן השמן, בארץ ישראל – מותר בשמן שומשמין ואסור בשמן זית, ובבבל – אסור בשמן שומשמין ומותר בשמן זית; מקום שמסתפקין מזה ומזה – אסור בזה ובזה’. פשיטא! לא צריכא דרובא מן חד מסתפקין, מהו דתימא איזיל בתר רובא, קא משמע לן ספק איסורא לחומרא. ‘הנודר מן הירק, בשאר שני שבוע – אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה, ובשביעית – אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה’. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל,
עמוד ב
לא שנו אלא במקום שאין מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ, אבל במקום שמביאין ירק מחוצה לארץ לארץ – אסור. כתנאי, ‘אין מביאין ירק מן חוצה לארץ לארץ, רבי חנניה בן גמליאל אומר מביאין ירק מחוצה לארץ לארץ’. מ”ט דמאן דאמר אין מביאין? אמר רבי ירמיה, משום גוש: מתני’. מן הכרוב – אסור באיספרגוס, מן האיספרגוס – מותר בכרוב. מן הגריסין – אסור במקפה ורבי יוסי מתיר, מן המקפה – מותר בגריסין. מן המקפה – אסור בשום ור’ יוסי מתיר, מן השום – מותר במקפה. מן העדשים – אסור באשישים ר’ יוסי מתיר, מן האשישים – מותר בעדשים. ‘חטה חטין שאני טועם’ – אסור בהן בין קמח בין הפת. ‘גריס גריסין שאני טועם’ – אסור בהן בין חיין בין מבושלין. רבי יהודה אומר, ‘קונם גריס או חטה שאני טועם’ – מותר לכוס חיים: גמ’. תניא, ‘ר’ שמעון בן גמליאל אומר, חטה שאני טועם – אסור לאפות ומותר לכוס, חטים שאני טועם – אסור לכוס ומותר לאפות, חטה חטין שאני טועם – אסור בין לכוס בין לאפות; גריס שאני טועם – אסור לבשל ומותר לכוס, גריסין שאני טועם – אסור לכוס ומותר לבשל, גריס גריסין שאני טועם – אסור בין לבשל בין לכוס’:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
