לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240210
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240299
נדרים דף סב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
תנא, ‘הוקפלו רוב המקצועות – מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות’. רבי ורבי יוסי בר רבי יהודה איקלעו לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, רבי הוה קא אכיל, רבי יוסי בר ר’ יהודה לא אכיל. אתא מרהון, אמר להו, אמאי לא אכלי רבנן? הוקפלו רוב המקצועות הוא! ואף על פי כן לא אכיל ר’ יוסי בר ר’ יהודה, קסבר משום סניות מילתא הוא דקאמר הדין גברא. רבי חמא בר רבי חנינא איקלע לההוא אתרא בזמן שהוקפלו רוב המקצועות, הוה קאכיל, יהיב לשמעיה – לא אכיל. אמר ליה, אכול! כך אמר לי רבי ישמעאל בר רבי יוסי משום אביו, הוקפלו רוב המקצועות – מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר. ר’ טרפון, אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא. אמר לו, אוי לו לטרפון שזה הורגו! שמע ההוא גברא, שבקיה וערק. אמר רבי אבהו משום ר’ חנניה בן גמליאל, כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה; אמר, אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה! ואמר רבה בר בר חנה, אמר ר’ יוחנן, כל המשתמש בכתרה של תורה – נעקר מן העולם; קל וחומר, ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר (יחזקאל ז כב) ‘ובאו בה פריצים וחיללוה’ כיון שפרצום נעשו חול – נעקר מן העולם, דכתיב (דניאל ה ל) ‘בה בליליא קטיל בלשצר’, המשתמש בכתרה של תורה שהוא חי וקיים לעולם – על אחת כמה וכמה! ורבי טרפון, כיון דכי אכיל דהוקפלו רוב המקצועות הוה, אמאי צעריה ההוא גברא? משום דההוא הוו גנבי ליה ענבי כולה שתא, וכיון דאשכחיה לר’ טרפון, סבר היינו דגנבן. אי הכי אמאי ציער נפשיה? משום דרבי טרפון עשיר גדול הוה, והוה ליה לפייסו בדמים. תניא, (דברים ל כ) ‘לאהבה את ה’ אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו’ – שלא יאמר אדם אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה, אלא למד מאהבה וסוף הכבוד לבא, שנאמר (משלי ז ג) ‘קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך’, ואומר (משלי ג יז) ‘דרכיה דרכי נועם’, ואומר (משלי ג יח) ‘עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר’. רבי אליעזר בר ר’ צדוק אומר, עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם, אל תעשם עטרה להתגדל בהם ואל תעשם קורדום להיות עודר בו. וקל וחומר; ומה בלשצר שלא נשתמש אלא בכלי קדש שנעשו כלי חול – נעקר מן העולם, המשתמש בכתרה של תורה – על אחת כמה וכמה! אמר רבא, שרי ליה לאיניש לאודועי נפשיה באתרא דלא ידעי ליה, דכתיב (מלכים א יח יב) ‘ועבדך ירא את ה’ מנעוריו’. אלא קשיא דר’ טרפון? דעשיר גדול היה והוה ליה לפייסיה בדמים. רבא רמי, כתיב ‘ועבדך ירא את ה’ מנעוריו’, וכתיב (משלי כז ב) ‘יהללך זר ולא פיך’? הא באתרא דידעי ליה, הא באתרא דלא ידעי ליה. אמר רבא, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר ‘צורבא מרבנן אנא, שרו לי תיגראי ברישא!’, דכתיב (שמואל ב ח יח) ‘ובני דוד כהנים היו’ – מה כהן נוטל בראש אף תלמיד חכם נוטל בראש. וכהן מנא לן? דכתיב (ויקרא כא ח) ‘וקדשתו כי את לחם (ה’) אלהיך הוא מקריב’, ותנא דבי רבי ישמעאל ”וקדשתו’ לכל דבר שבקדושה,
עמוד ב
לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון’. אמר רבא, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר ‘לא יהיבנא אכרגא’, דכתיב (עזרא ז כד) ‘מנדה בלו והלך לא שליט למירמא עליהון’, וא”ר יהודה, ‘מנדה’ – זו מנת המלך, ‘בלו’ – זו כסף גולגלתא, ‘והלך’ – זו ארנונא. ואמר רבא, שרי ליה לצורבא מרבנן למימר ‘עבדא דנורא אנא לא יהיבנא אכרגא’, מ”ט? לאברוחי אריא מיניה קאמר. רב אשי הוה ליה ההוא אבא, זבניה לבי נורא, א”ל רבינא לרב אשי, האיכא (ויקרא יט יד) ‘לפני עור לא תתן מכשול’? א”ל, רוב עצים להסקה ניתנו: מתני’. ‘עד הקציר’ – עד שיתחיל העם לקצור, קציר חטין אבל לא קציר שעורין. הכל לפי מקום נדרו, אם היה בהר – בהר, ואם היה בבקעה – בבקעה. ‘עד הגשמים’ – עד שיהו הגשמים, עד שתרד רביעה שניה. רשב”ג אומר, עד שיגיע זמנה של רביעה. ‘עד שיפסקו גשמים’ – עד שיצא ניסן כולו, דברי ר’ מאיר. ר’ יהודה אומר, עד שיעבור הפסח: גמ’. תניא, ‘הנודר עד הקיץ’ בגליל, וירד לעמקים, אע”פ שהגיע הקיץ בעמקים – אסור, עד שיגיע הקיץ בגליל: עד הגשמים עד שיהו גשמים עד שתרד רביעה שניה רשב”ג אומר וכו’: אמר ר’ זירא, מחלוקת דאמר ‘עד הגשמים’, אבל אמר ‘עד הגשם’ – עד זמן גשמים קאמר.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
