לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240227
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=240316
נדרים דף עט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
שהשתיקה מקיימת ואין שתיקה מבטלת, קיים בלבו קיים הפר בלבו אינו מופר, קיים אין יכול להפר הפר אין יכול לקיים’; קתני ‘שהשתיקה מקיימת’ – מאי לאו בשותק על מנת למיקט? לא, בשותק על מנת לקיים. היינו ‘קיים בלבו קיים’! אלא בשותק סתם. אשכחן חומר בהקם מבהפר, בהפר מבהקם מנא לן? אר”י, נשאלין על ההקם ואין נשאלין על ההפר. מתיב רב כהנא, ‘(במדבר ל טו) ‘ואם החרש יחריש לה אישה’ וגו’ – בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר; אתה אומר בשותק על מנת למיקט, או אינו אלא בשותק על מנת לקיים? כשהוא אומר (במדבר ל טו) ‘כי החריש לה’ – הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר, הא מה אני מקיים ‘אם החרש יחריש לה אישה’? בשותק על מנת למיקט הכתוב מדבר’? תיובתא. ולוקים הא בשותק על מנת לקיים הא בשותק סתם? קראי יתירי כתיבי. מתיב רבא, ‘נדרה עם חשכה – מפר לה עד שלא חשכה, שאם לא הפר וחשכה – אינו יכול להפר’, אמאי? להוי כשותק על מנת למיקט! תיובתא. מתיב רב אשי, ‘יודע אני שיש נדרים אבל איני יודע שיש מפירין – יפר, יודע אני שיש מפירין אבל איני יודע שזה נדר – ר”מ אומר לא יפר וחכמים אומרים יפר’, ואמאי? ליהוי כשותק על מנת למיקט תיובתא:
פרק אחד עשרה ואלו נדרים
מתני’. ואלו נדרים שהוא מפר – דברים שיש בהן ענוי נפש; אם ארחץ ואם לא ארחץ, אם אתקשט ואם לא אתקשט.
עמוד ב
אמר רבי יוסי, אין אלו נדרי ענוי נפש. ואלו הן נדרי ענוי נפש – אמרה ‘קונם פירות העולם עלי’ הרי זה יכול להפר, ‘פירות מדינה זו עלי’ יביא לה ממדינה אחרת, ‘פירות חנווני זה עלי’ אינו יכול להפר, ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו – הרי זה יפר, דברי רבי יוסי: גמ’. נדרי ענוי נפש הוא דמפר, שאין בהן ענוי נפש אינו מפר? והא תניא ‘(במדבר ל יז) ‘בין איש לאשתו בין אב לבתו’ – מלמד שהבעל מפר נדרים שבינו לבינה’? אמרי, הלין והלין מפר, מיהו ענוי נפש מפר לעולם, אבל אין בהן ענוי נפש – כדאיתה תחותיה הויא הפרה, מכי מגרש לה חייל עלה נדרה; בדברים שבינו לבינה שאין בהן ענוי נפש, אבל יש בהן ענוי נפש – לא חייל עליה נדרה. ודברים שאין בהן ענוי נפש כי מגרש לה חיילא עלה? והא תנן ‘ר’ יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו’, אלמא כי מגרש לה ומפר לה מעיקרא הויא הפרה? אמרי, הלין והלין הויא הפרה, אלא נדרי ענוי נפש מפר בין לעצמו ובין לאחרים, אין בהן ענוי נפש – לעצמו מפר לאחרים אינו מפר, והכי קתני ‘אלו נדרים שהוא מפר בין לעצמו ובין לאחרים – נדרים שיש בהן ענוי נפש’: אם ארחץ: היכי קאמר? אילימא דאמרה ‘קונם פירות עולם עלי אם ארחץ’, למה לה הפרה? לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם אלו עלה! ועוד, בהא לימא ר’ יוסי ‘אין אלו נדרי ענוי נפש’? דלמא רחצה ואיתסרו פירות עולם עלה?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
