לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244563
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=244627
נזיר דף מ
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
– שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו. רבי אומר, אינו צריך; הרי הוא אומר ‘תער לא יעבור על ראשו עד מלאת’ – התורה אמרה אחר מלאת לא תהא תגלחת אלא בתער’. והכתיב ‘תער לא יעבור על ראשו’? לעבור עליו בשני לאוין. אמר רב חסדא, ללקות – באחת, לעכב – בשתים, לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער. בתער אין במידי אחרינא לא? והקתני ‘מנין לרבות את כל המעבירין’? אלא אימא כעין תער. תניא נמי הכי, ‘נזיר שתלש מירט סיפסף כל שהוא – אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער; רבי שמעון בן יהודה אומר משום ר”ש, כשם ששתי שערות מעכבות בו – כך שתי שערות סותרות בו’. תנן התם, ‘שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה – נזיר ומצורע ולוים, וכולן שגילחו שלא בתער או ששיירו שתי שערות – לא עשו ולא כלום’. אמר מר ‘שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה’. פשיטא! מ”ד משום עבורי שער הוא, ואפילו סך נשא, קמ”ל דלא. קתני ‘וכולן שגילחו שלא בתער’; בשלמא גבי נזיר כתיב ‘תער לא יעבור על ראשו’, וגבי לוים כתיב (במדבר ח ז) ‘והעבירו תער על כל בשרם’, אלא מצורע בתער מנלן? וכ”ת תיתי מלוים – מה לוים שכן טעונין תגלחת ואין תגלחתן אלא בתער אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת ואין תגלחתו אלא בתער, איכא למיפרך מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופם תאמר במצורע דלא! אלא תיתי מנזיר – מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם תאמר במצורע דלא! אלא מחדא לא אתיא, תיתי מתרויהון. מהי תיתי? תיתי מלוים; מה ללוים שכן טעונין תנופה בגופן – נזיר יוכיח, מה לנזיר שכן קרבנו טעון לחם – לוים יוכיחו, וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהם שהן טעונין תגלחת ותגלחתן בתער, אף אני אביא את המצורע שהוא טעון תגלחת ותגלחתו בתער. א”ל רבא מברניש לרב אשי, וליפרוך מה להצד השוה שבהן שכן
עמוד ב
אין קרבנו בדלות, תאמר במצורע שקרבנו בדלות? אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא, האי תנא מעיקרא אמר ללמדו ממצורע אי אפשר שאין דנין קל מחמור להחמיר עליו, והדר אמר נילף מדינא ומדינא נמי לא יליף? אמר ליה, ההוא אליבא דרבנן, הא אליבא דר’ אליעזר, דתנן ‘ואינו חייב עד שילקטנו בתער, ר’ אליעזר אומר אפילו ליקטו במלקט וברהיטני חייב’. מאי טעמייהו דרבנן? דתניא, ‘(ויקרא יד ט) ‘זקנו’ מה ת”ל? לפי שנאמר (ויקרא כא ה) ‘ופאת זקנם לא יגלחו’, יכול אפילו מצורע כן? ת”ל ‘זקנו”. ומנלן דבתער? דתניא, ”ופאת זקנם לא יגלחו’ – יכול אפילו גילחו במספרים יהא חייב? ת”ל (ויקרא יט כז) ‘ולא תשחית’, יכול ליקטו במלקט וברהיטני יהא חייב? ת”ל ‘ופאת זקנם לא יגלחו’, הא כיצד? איזהו גילוח שיש בו השחתה – הוי אומר זה תער’. ממאי? דילמא לעולם אפילו ליקטו במלקט וברהיטני נמי מצוה קעביד, והא קאתי לאשמועינן דאפילו בתער לא מיחייב עליה? אמרי, אי ס”ד כי עביד נמי במלקט וברהיטני שפיר דמי, לישתוק קרא מיניה, ואנא אמינא – ומה גבי נזיר דאיסורא קא עביד אפ”ה מחייב, הכא דמצוה לא כל שכן?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
