לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249416
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249463
סוטה דף טז
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
שילה נוב וגבעון ובית עולמים; איסי בן מנחם אומר, אינו צריך, ומה בטומאה קלה לא חלק הכתוב, בטומאת אשת איש חמורה לא כ”ש? א”כ מה ת”ל ‘בקרקע המשכן’? שלא יביא מתוך קופתו’. איבעיא להו, אין שם עפר, מהו שיתן אפר? אליבא דבית שמאי לא תיבעי לך, דאמרי לא מצינו אפר שקרוי עפר; כי תיבעי לך אליבא דבית הלל דאמרי מצינו אפר שקרוי עפר, מאי? אע”ג דאיקרי עפר, הכא ‘בקרקע המשכן’ כתיב, או דילמא האי ‘בקרקע המשכן’ לכדאיסי בן יהודה ולכדאיסי בן מנחם הוא דאתי? ת”ש, דא”ר יוחנן משום ר’ ישמעאל, בשלשה מקומות הלכה עוקבת מקרא – התורה אמרה (ויקרא יז יג) ‘בעפר’ והלכה בכל דבר, התורה אמרה (במדבר ו ה) ‘בתער’ והלכה בכל דבר, התורה אמרה (דברים כד א) ‘ספר’ והלכה בכל דבר; ואם איתא, ליחשוב נמי האי? תנא ושייר. ומאי שייר דהאי שייר? שייר מצורע, דתניא ‘(ויקרא יד ט) ‘והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו’ – כלל, ‘את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו’ – פרט, ‘ואת כל שערו יגלח’ – חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה פרט מפורש מקום כינוס שער ונראה – אף כל מקום כינוס שער ונראה’, מה רבי? רבי שיער הרגלים, מאי מיעט? מיעט דבית השחי ודכוליה גופיה, והלכתא מגלח כדלעת, דתנן, ‘בא לו להקיף את המצורע – מעביר תער על כל בשרו’, וקתני סיפא ‘וביום השביעי מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה’. אמר רב נחמן בר יצחק, כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא, הא עוקבת – מדרבנן היא. רב פפא אמר, כי קא חשיב הלכה עוקבת ועוקרת, הא עוקבת ומוספת היא. רב אשי אמר, הא מתניתא מני? רבי ישמעאל היא, דדריש כללי ופרטי,
עמוד ב
כדלעת מני? ר”ע היא דדריש ריבויי ומיעוטי, דתניא ‘(ויקרא יד ט) ‘והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו’ – ריבה, ‘את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו’ – מיעט, ‘ואת כל שערו יגלח’ – חזר וריבה, ריבה ומיעט וריבה – ריבה הכל’, מאי ריבה? ריבה דכוליה גופיה, ומאי מיעט? מיעט שיער שבתוך החוטם. מאי הוי עלה? ת”ש, דאמר רב הונא בר אשי, אמר רב, אין שם עפר – מביא רקבובית ירק ומקדש! ולא היא, רקבובית ירק הוא דהואי עפר, אפר לא הואי עפר: כדי שיראה על המים: תנו רבנן, שלשה צריכין שיראו – עפר סוטה ואפר פרה ורוק יבמה, משום רבי ישמעאל אמרו אף דם צפור. מאי טעמא דרבי ישמעאל? דכתיב (ויקרא יד נא) ‘וטבל אותם בדם הצפור’ וגו’, ותניא, ”בדם’ – יכול בדם ולא במים? ת”ל ‘במים’; אי מים, יכול במים ולא בדם? ת”ל ‘בדם’, הא כיצד? מביא מים שדם ציפור ניכר בהן, וכמה? רביעית’. ורבנן, ההוא לגופיה, דהכי קאמר רחמנא, אטביל בדם ובמים. ורבי ישמעאל, אם כן לכתוב רחמנא ‘וטבל בהם’, ‘בדם’ ו’במים’ למה לי? לניכר. ורבנן, אי כתב רחמנא ‘וטבל בהם’ – הוה אמינא האי לחודיה והאי לחודיה, כתב רחמנא ‘בדם’ ו’במים’ לערבן. ור’ ישמעאל, לערבן קרא אחרינא כתיב, (ויקרא יד) ‘ושחט את הצפור האחת’ וגו’. ורבנן, אי מההוא – הוה אמינא לישחטיה סמוך למנא ונינקטינהו לוורידין ולקבליה לדם במנא אחרינא, קמ”ל. בעא מיניה ר’ ירמיה מר’ זירא, גדולה ומדחת את המים, קטנה ונדחית מפני המים, מהו? א”ל, לאו אמינא לך לא תפיק נפשך לבר מהילכתא, בצפור דרור שיערו רבנן; אין לך גדולה שמדחת את המים, ואין לך קטנה שנדחית מפני המים. ת”ר, הקדים עפר למים פסול, ור’ שמעון מכשיר. מ”ט דרבי שמעון? דכתיב (במדבר יט יז) ‘ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת’, ותניא, ‘אמר ר”ש, וכי עפר הוא? והלא אפר הוא! שינה הכתוב במשמעו לדון הימנו גזירה שוה, נאמר כאן ‘עפר’ ונאמר להלן ‘עפר’, מה להלן עפר על גבי מים – אף כאן עפר על גבי מים, ומה כאן הקדים עפר למים כשר – אף להלן הקדים עפר למים כשר’. והתם מנלן? תרי קראי כתיבי, כתיב ‘עליו’ – אלמא אפר ברישא, וכתיב ‘מים חיים אל כלי’ – אלמא מים ברישא! הא כיצד? רצה זה נותן רצה זה נותן. ורבנן, ‘אל כלי’ – דוקא, ‘עליו’ – לערבן. ואימא ‘עליו’ – דוקא, ‘אל כלי’ – שתהא חיותן בכלי? מה מצינו בכל מקום מכשיר למעלה, אף כאן מכשיר למעלה:
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
