לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249426
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249473
סוטה דף כו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מעוברת חבירו ומינקת חבירו – לא שותות ולא נוטלות כתובה, דברי ר’ מאיר, שהיה רבי מאיר אומר, לא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו, ואם נשא – יוציא ולא יחזיר עולמית. וחכמים אומרים, יוציא, וכשיגיע זמנו לכנוס – יכנוס. והרובא שנשא עקרה וזקינה ואין לו אשה ובנים מעיקרא – לא שותה ולא נוטלת כתובה. ר’ אלעזר אומר, יכול הוא לישא אחרת ולפרות ולרבות הימנה. אבל המקנא לארוסתו ולשומרת יבם שלו ומשכנסה נסתרה – או שותה או לא נוטלת כתובה. מעוברת ומינקת עצמו – או שותה או לא נוטלת כתובתה. הרובא שנשא עקרה וזקינה ויש לו אשה ובנים – או שותה או לא נוטלת כתובה. אשת ממזר לממזר ואשת נתין לנתין ואשת גר ועבד משוחרר ואיילונית – או שותה או לא נוטלת כתובה’; קתני מיהא איילונית, תיובתיה דרב נחמן! אמר לך רב נחמן, תנאי היא, ואנא דאמרי כי האי תנא דתניא ‘ר’ שמעון בן אלעזר אומר, איילונית לא שותה ולא נוטלת כתובה, שנאמר (במדבר ה כח) ‘ונקתה ונזרעה זרע’ – מי שדרכה להזריע, יצאתה זו שאין דרכה להזריע’. ורבנן, האי ‘ונקתה ונזרעה זרע’ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתניא, ”ונקתה ונזרעה [זרע]’ – שאם היתה עקרה נפקדת, דברי ר’ עקיבא; אמר לו ר’ ישמעאל, אם כן יסתרו כל העקרות ויפקדו, וזו הואיל ולא נסתרה הפסידה! אם כן מה תלמוד לומר ‘ונקתה ונזרעה זרע’? שאם היתה יולדת בצער – יולדת בריוח, נקבות – יולדת זכרים, קצרים – יולדת ארוכים, שחורים – יולדת לבנים’: אשת ממזר לממזר: פשיטא! מהו דתימא אפושי פסולין לא ליפוש, קא משמע לן: אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית: פשיטא! מהו דתימא (במדבר ה יב) ‘דבר אל בני ישראל’ – ולא גרים, קמ”ל. ואימא הכי נמי? ‘ואמרת’ רבויא הוא: אשת כהן שותה כו’: (אשת כהן. שותה) פשיטא! מהו דתימא (במדבר ה יג) ‘והיא לא נתפשה’ אסורה, הא נתפשה – מותרת, וזו הואיל ונתפשה אסורה, אימא לא תשתה, קא משמע לן: ומותרת לבעלה: פשיטא! אמר רב הונא, במתנוונה. מתנוונה? הא בדקוה מיא! במתנוונה דרך אברים, מהו דתימא הא זנויי זנאי, והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה – משום דבאונס זנאי, ולגבי כהן אסירא, קא משמע לן: אשת סריס שותה: פשיטא! מהו דתימא ‘מבלעדי אישך’ אמר רחמנא, והאי לאו בר הכי הוא, קא משמע לן: על ידי כל עריות מקנין: פשיטא!
עמוד ב
מהו דתימא (במדבר ה) ‘נטמאה’ ‘נטמאה’ שני פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקא מיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא – אימא לא, קא משמע לן: חוץ מן הקטן [וכו’]: ‘איש’ אמר רחמנא, ולא קטן. ושאינו איש, למעוטי מאי? אילימא למעוטי שחוף – והאמר שמואל שחוף מקנין על ידו ופוסל בתרומה? מקנין על ידו – פשיטא! מהו דתימא (במדבר ה יג) ‘ושכב איש אותה שכבת זרע’ אמר רחמנא, והא לאו בר הכי הוא, קמ”ל. ופוסל בתרומה – פשיטא! מהו דתימא (ויקרא כא טו) ‘לא יחלל זרעו’ אמר רחמנא – דאית ליה זרע ליחלל דלית ליה זרע לא ליחלל, קמ”ל. ואלא למעוטי עובד כוכבים, והאמר רב המנונא עובד כוכבים מקנין על ידו ופוסל בתרומה? מקנין על ידו – פשיטא! מהו דתימא ‘נטמאה’ ‘נטמאה’ שתי פעמים, אחד לבעל ואחד לבועל, היכא דקמיתסרא בהא זנות, אבל הא הואיל ואסורה וקיימא – אימא לא, קמשמע לן. ופוסל בתרומה – פשיטא! מהו דתימא (ויקרא כב יב) ‘ובת כהן כי תהיה לאיש זר’ אמר רחמנא, דבר הויה אין דלאו בר הויה לא, קמשמע לן דפסיל מדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל, מנין לעובד כוכבים ועבד שבאו על הכהנת ועל הלוייה ועל בת ישראל שפסלוה? שנאמר (ויקרא כב יג) ‘ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה’ – מי שיש לו אלמנות וגירושין בה, יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה. ואלא למעוטי מאי? א”ר פפא, למעוטי בהמה, דאין זנות בבהמה. אמר ליה רבא מפרזקיא לרב אשי, מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות בבהמה? דכתיב (דברים כג יט) ‘לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב’ וגו’, ותניא, ‘אתנן כלב ומחיר זונה – מותרין, שנאמר ‘גם שניהם’ – שנים ולא ארבעה. ואלא שכבת זרע ל”ל? מיבעי ליה לכדתניא ”ש”ז’ – פרט לדבר אחר’. מאי דבר אחר? אמר רב ששת, פרט לשקינא לה שלא כדרכה. אמר ליה רבא, שלא כדרכה? (ויקרא יח כב) ‘משכבי אשה’ כתיב! אלא אמר רבא, פרט לשקינא לה דרך אברים. א”ל אביי, פריצותא בעלמא היא, ופריצותא מי אסר רחמנא? אלא אמר אביי, פרט לשקינא לה בנשיקה. הניחא למ”ד העראה זו הכנסת עטרה אבל נשיקה ולא כלום היא – היינו דאתי קרא למעוטי נשיקה, אלא למאן דאמר דאמר העראה זו נשיקה – מאי איכא למימר? לעולם לשקינא לה דרך אברים, ומהו דתימא בקפידא דבעל תליא רחמנא ובעל הא קא קפיד, קמשמע לן. אמר שמואל, ישא אדם
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
