לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249435
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249482
סוטה דף לה
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
[חסר בתחילת הדף עקב מגבלות מקום] אמר רבי חנינא בר פפא, דבר גדול דברו מרגלים באותה שעה – ‘כי חזק הוא ממנו’, אל תקרי ‘ממנו’ אלא ‘ממנו’, כביכול אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם. (במדבר יג לב) ‘ארץ אוכלת יושביה היא’, דרש רבא, אמר הקב”ה, אני חשבתיה לטובה והם חשבו לרעה; אני חשבתיה לטובה – דכל היכא דמטו מת חשיבא דידהו כי היכי דניטרדו ולא לשאלו אבתרייהו, ואיכא דאמרי איוב נח נפשיה ואטרידו כולי עלמא בהספידא, הם חשבו לרעה – ‘ארץ אוכלת יושביה היא’. (במדבר יג לג) ‘ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו’ וגו’, אמר רב משרשיא, מרגלים שקרי הוו; בשלמא ‘ונהי בעינינו כחגבים’ – לחיי, אלא ‘וכן היינו בעיניהם’ – מנא הוו ידעי? ולא היא, כי הוו מברי אבילי, תותי ארזי הוו מברי, וכי חזינהו סלקו יתבי באילני, שמעי דקאמרי, קחזינן אינשי דדמו לקמצי באילני. (במדבר יד א) ‘ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו’, אמר רבה, אמר רבי יוחנן, אותו היום [ערב] תשעה באב היה; אמר הקב”ה, הן בכו בכיה של חנם – ואני אקבע להם בכיה לדורות. ‘ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים’, וכתיב (במדבר יד י) ‘וכבוד ה’ נראה באהל מועד’, אמר רבי חייא בר אבא, מלמד שנטלו אבנים וזרקום כלפי מעלה. (במדבר יד לז) ‘וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה’, אמר רבי שמעון בן לקיש, שמתו מיתה משונה. אמר רבי חנינא בר פפא, דרש ר’ שילא איש כפר תמרתא, מלמד שנשתרבב לשונם ונפל על טיבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות בטיבורם ומטיבורם ונכנסות בלשונם. ורב נחמן בר יצחק אמר, באסכרה מתו: וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן חזרו מים למקומן, שנאמר (יהושע ד יח) ‘ויהי בעלות הכהנים נושאי ארון ברית ה’ מתוך הירדן נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו’. נמצא ארון ונושאיו וכהנים מצד אחד וישראל מצד אחד. נשא ארון את נושאיו ועבר, שנאמר (יהושע ד יא) ‘ויהי כאשר תם כל העם לעבור ויעבור ארון ה’ והכהנים לפני העם’. ועל דבר זה נענש עוזא, שנאמר (דברי הימים א יג ט) ‘ויבאו עד גורן כידון וישלח עוזא את ידו לאחוז את הארון’ – אמר לו הקב”ה, עוזא, נושאיו נשא, עצמו לא כל שכן? (שמואל ב ו ז) ‘ויחר אף ה’ בעוזא ויכהו שם על השל’ וגו’, רבי יוחנן ור”א, חד אמר על עסקי שלו, וחד אמר שעשה צרכיו בפניו. (שמואל ב ו ז) ‘וימת שם עם ארון האלהים’, א”ר יוחנן, עוזא בא לעוה”ב, שנאמר ‘עם ארון האלהים’ – מה ארון לעולם קיים אף עוזא בא לעוה”ב. (שמואל ב ו ח) ‘ויחר לדוד על אשר פרץ ה’ פרץ בעוזא’, א”ר אלעזר, שנשתנו פניו כחררה. אלא מעתה כל היכא דכתיב ‘ויחר’ ה”נ? התם כתיב ‘אף’, הכא לא כתיב ‘אף’. דרש רבא, מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהילים קיט נד) ‘זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי’. אמר לו הקב”ה, ד”ת שכתוב בהן (משלי כג ה) ‘התעיף עיניך בו ואיננו’, אתה קורא אותן זמירות? הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו! דכתיב (במדבר ז ט) ‘ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש’ וגו’, ואיהו אתייה בעגלתא. (שמואל א ו יט) ‘ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון’, משום דראו – ויך (אלהים)? רבי אבהו ורבי אלעזר, חד אמר קוצרין ומשתחוים היו, וחד אמר מילי נמי אמור –
עמוד ב
‘מאן אמריך (להא) דאימריית ומאן אתא עלך דאיפייסת’. (שמואל א ו יט) ‘ויך בעם שבעים איש וחמשים אלף איש, רבי אבהו ורבי אלעזר, חד אמר שבעים איש היו וכל אחד ואחד שקול כחמשים אלף, וחד אמר חמשים אלף היו וכל אחד ואחד שקול כשבעים סנהדרין. (שמואל ב ו יג) ‘ויהי כי צעדו נושאי ארון ה’ ששה צעדים ויזבח שור ומריא’, וכתיב (דברי הימים א טו כו) ‘שבעה פרים ושבעה אילים’? אמר רב פפא בר שמואל, על כל פסיעה ופסיעה שור ומריא, על כל שש ושש פסיעות שבעה פרים ושבעה אילים. אמר ליה רב חסדא, אם כן מילאת את כל ארץ ישראל במות! אלא אמר רב חסדא, על כל שש ושש פסיעות שור ומריא, על כל ששה סדרים של שש פסיעות – שבעה פרים ושבעה אילים. כתיב (דברי הימים א יג ט) ‘כידון’ וכתיב (שמואל ב ו ו) ‘נכון’? אמר רבי יוחנן, בתחלה כידון ולבסוף נכון: נמצאת אתה אומר שלשה מיני אבנים היו, אחד שהקים משה בארץ מואב – שנאמר (דברים א ה) ‘בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר’ וגו’, ולהלן הוא אומר (דברים כז ג) ‘וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת’ וגו’, ואתיא ‘באר’ ‘באר’, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן – שנאמר (יהושע ד ט) ‘ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל – שנאמר (יהושע ד כ) ‘ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו’ וגו’. ת”ר, כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר, על גבי אבנים כתבוה, שנאמר (דברים כז ח) ‘וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת’ וגו’, ואחר כך סדו אותן בסיד. אמר לו רבי שמעון, לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו, בינה יתירה נתן בהם הקב”ה, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת – שהיה להן ללמד ולא למדו. ר’ שמעון אומר, על גבי סיד כתבוה, וכתבו להן למטה (דברים כ יח) ‘למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל’ וגו’, הא למדת שאם היו חוזרין בתשובה – היו מקבלין אותן. אמר רבא בר שילא, מ”ט דרבי שמעון? דכתיב (ישעיה לג יב) והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד’. ור’ יהודה, כי סיד; מה סיד אין לו תקנה אלא שריפה – אף אותם הכותים אין להם תקנה אלא שריפה. כמאן אזלא הא דתניא ‘(דברים כא י) ‘ושבית שביו’ – לרבות כנענים שבחוצה לארץ, שאם חוזרין בתשובה מקבלין אותן’?
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים