לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249436
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249483
סוטה דף לו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
כמאן? כר’ שמעון. בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום, עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל, ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם, וכל העומד בפניהם מיד נתרז, שנאמר (שמות כג כז) ‘את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם’ וגו’, ואומר (שמות טו טז) ‘תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבר עמך ה” – זו ביאה ראשונה, ‘עד יעבר עם זו קנית’ – זו ביאה שניה; אמור מעתה, ראויין היו ישראל לעשות להם נס בביאה שניה כביאה ראשונה, אלא שגרם החטא. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד, וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר (דברים כז ח) ‘באר היטב’, והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל, שנאמר (יהושע ד ג) ‘והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון’, יכול בכל מלון ומלון? ת”ל ‘אשר תלינו בו הלילה’, וכתיב (יהושע ד כ) ‘ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו’ וגו’. תנא, צרעה לא עברה עמהם. ולא? והא כתיב (שמות כג כח) ‘ושלחתי את הצרעה לפניך’? אמר ר’ שמעון בן לקיש, על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה וסירסתן מלמטה, שנאמר (עמוס ב ט) ‘ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת’ וגו’. רב פפא אמר, שתי צרעות הואי; חדא דמשה וחדא דיהושע, דמשה לא עבר, דיהושע עבר: ששה שבטים עלו לראש הר גריזים כו’: מאי (יהושע ח לג) ‘והחציו’? אמר רב כהנא, כדרך שחלוקין כאן כך חלוקין באבני אפוד. מיתיבי, ‘שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם – ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר (שמות כח י) ‘ששה משמותם על האבן האחת’ וגו’ – שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם, וחמשים אותיות היו – עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו. רבי חנינא בן גמליאל אומר,
עמוד ב
לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד אלא כדרך שחלוקין בחומש שני, כיצד? בני לאה כסידרן , בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע. ואלא מאי אני מקיים ‘כתולדותם’? כשמותן שקרא להן אביהן, ולא כשמות שקרא להן משה. ראובן ולא ראובני, שמעון ולא שמעוני, דן ולא הדני, גד ולא הגדי’? תיובתא דרב כהנא תיובתא. ואלא מאי ‘והחציו? תנא חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני שלוי למטה. אדרבה, מפני שלוי למטה בצרי להו? הכי קאמר, אף על פי שלוי למטה בני יוסף עמהם, שנאמר (יהושע יז יד) ‘וידברו בני יוסף את יהושע לאמר, מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב, ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה’. אמר להן, לכו והחבאו עצמכם ביערים שלא תשלוט בכם עין הרע. אמרו ליה, זרעיה דיוסף לא שלטא ביה עינא בישא, דכתיב (בראשית מט כב) ‘בן פורת יוסף בן פורת עלי עין’, ואמר ר’ אבהו, אל תהי קורא ‘עלי עין’ אלא ‘עולי עין’. רבי יוסי בר’ חנינא אמר מהכא, (בראשית מח טז) ‘וידגו לרוב בקרב הארץ’ – מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן. הני חמשים אותיות? חמשים נכי חדא הויין! א”ר יצחק, יוסף הוסיפו לו אות אחת, שנאמר (תהילים פא ו) ‘עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים’. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק, ‘כתולדותם’ בעינן! אלא כל התורה כולה בנימן כתיב, והכא בנימין שלם, כדכתיב (בראשית לה יח) ‘ואביו קרא לו בנימין’. אמר רב חנא בר ביזנא, א”ר שמעון חסידא, יוסף שקידש שם שמים בסתר – הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקב”ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא – נקרא כולו על שמו של הקב”ה. יוסף מאי היא? דכתיב (בראשית לט יא) ‘ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו’, א”ר יוחנן, מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו. ‘ויבא הביתה לעשות מלאכתו’ – רב ושמואל, חד אמר לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס. ‘ואין איש מאנשי הבית’ וגו’, אפשר בית גדול כביתו של אותו רשע לא היה בו איש? תנא דבי ר’ ישמעאל, אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן חולה היא. אמרה, אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה. (בראשית לט יב) ‘ותתפשהו בבגדו לאמר’ וגו’ – באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות, דכתיב (משלי כט ג) ‘ורועה זונות יאבד הון’? מיד (בראשית מט כד) ‘ותשב באיתן קשתו’ – א”ר יוחנן משום ר’ מאיר, ששבה קשתו לאיתנו. ‘ויפוזו זרועי ידיו’ – נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ‘מידי אביר יעקב’ – מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד? אלא אביר יעקב. ‘משם רועה אבן ישראל’, משם זכה ונעשה רועה, שנאמר (תהילים פ ב) ‘רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף’. תניא, היה ראוי יוסף לצאת ממנו י”ב שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר (בראשית לז ב) ‘אלה תולדות יעקב יוסף’, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואעפ”כ יצאו מבנימין אחיו. וכולן נקראו על שמו שנאמר (בראשית מו כא) ‘ובני בנימין בלע ובכר ואשבל’ וגו’; בלע – שנבלע בין האומות, ובכר – בכור לאמו היה, ואשבל – ששבאו אל, גרא – שגר באכסניות, ונעמן – שנעים ביותר, אחי וראש – אחי הוא וראשי הוא, מופים וחופים – הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו, וארד – שירד לבין אומות העולם, א”ד, וארד – שפניו דומין לוורד. א”ר חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, בשעה שאמר לו פרעה ליוסף (בראשית מא מד) ‘ובלעדיך לא ירים איש [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
