לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249443
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=249490
סוטה דף מג
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
מונחין בארון, וכן הוא אומר (במדבר לא ו) ‘וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס’, ‘אותם’ – אלו סנהדרין, ‘פינחס’ – זה משוח מלחמה, ‘וכלי הקודש’ – זה ארון ולוחות שבו, ‘וחצוצרות התרועה’ – אלו השופרות. תנא, ‘לא לחנם הלך פינחס למלחמה, אלא ליפרע דין אבי אמו, שנאמר (בראשית לז לו) ‘והמדנים מכרו אותו אל מצרים’ וגו”. למימרא דפינחס מיוסף אתי, והא כתיב (שמות ו כה) ‘ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה’, מאי לאו דאתי מיתרו שפיטם עגלים לעבודת כוכבים? לא, מיוסף שפיטפט ביצרו. והלא ‘שבטים מבזין אותו – ראיתם בן פוטי זה בן שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים יהרוג נשיא מישראל’? אלא אי אבוה דאימיה מיוסף – אימיה דאימיה מיתרו, ואי אימיה דאימיה מיוסף – אבוה דאימיה מיתרו. דיקא נמי דכתיב ‘מבנות פוטיאל’, תרי משמע, שמע מינה: מתני’. (דברים כ ה) ‘ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישוב לביתו’ וגו’ – אחד הבונה בית התבן, בית הבקר, בית העצים, בית האוצרות. אחד הבונה ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שנתן לו מתנה. (דברים כ ו) ‘ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו’ וגו’ – אחד הנוטע כרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל, ואפילו מחמשת המינין. אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב, ואחד הלוקח ואחד היורש ואחד שנתן לו מתנה. (דברים כ ז) ‘ומי האיש אשר ארש אשה’ וגו’ – אחד המארס את הבתולה ואחד המארס את האלמנה, אפי’ שומרת יבם, ואפי’ שמע שמת אחיו במלחמה – חוזר ובא לו. כל אלו ואלו שומעין דברי כהן מערכי מלחמה, וחוזרין ומספקין מים ומזון ומתקנין את הדרכים. ואלו שאינן חוזרין – הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת, הנוטע ארבע אילני מאכל וחמשה אילני סרק, המחזיר את גרושתו. אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לממזר ולנתין – לא היה חוזר. רבי יהודה אומר, אף הבונה בית על מכונו – לא היה חוזר. ר’ אליעזר אומר, אף הבונה בית לבינים בשרון – לא היה חוזר. אלו שאין זזין ממקומן – בנה בית וחנכו, נטע כרם וחללו, הנושא את ארוסתו, הכונס את יבמתו, שנא’ (דברים כד ה) ‘נקי יהיה לביתו שנה אחת’; ‘לביתו’ – זה ביתו, ‘יהיה’ – זה כרמו, ‘ושמח את אשתו’ – זו אשתו, ‘אשר לקח’ – להביא את יבמתו. אין מספיקין (להם) מים ומזון ואין מתקנין את הדרכים: גמ’. תנו רבנן, ‘ודברו השוטרים’ – יכול דברים של עצמן? כשהוא אומר (דברים כ ח) ‘ויספו השוטרים’ – הרי דברים של עצמן אמור. הא מה אני מקיים ‘ודברו השוטרים’? בדברי משוח מלחמה הכתוב מדבר. הא כיצד? כהן מדבר ושוטר משמיע. תני חדא ‘כהן מדבר ושוטר משמיע’, ותניא אידך ‘כהן מדבר וכהן משמיע’, ותניא אידך ‘שוטר מדבר ושוטר משמיע’; אמר אביי, הא כיצד? מ’ונגש’ ועד ‘ודברו’ כהן מדבר וכהן משמיע, מ’ודברו’ עד ‘ויספו’ כהן מדבר ושוטר משמיע, מ’ויספו’ ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע: מי האיש אשר בנה בית חדש כו’: תנו רבנן, ‘אשר בנה’; אין לי אלא אשר בנה, לקח וירש וניתן לו במתנה מנין? ת”ל ‘מי האיש אשר בנה בית’. אין לי אלא בית, מנין לרבות בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות? ת”ל ‘אשר בנה’ מכל מקום. יכול שאני מרבה אף הבונה בית שער אכסדרה ומרפסת? תלמוד לומר ‘בית’ – מה בית הראוי לדירה, אף כל הראוי לדירה. ר’ אליעזר בן יעקב אומר, ‘בית’ – כמשמעו. ‘לא חנך’ ו’לא חנכו’, פרט לגזלן. לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי – הא אמר ‘ורך הלבב’ זה המתיירא
עמוד ב
מעבירות שבידו? אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, כגון דעבד תשובה ויהב דמי. אי הכי הוה ליה לוקח וליהדר? כיון דמעיקרא בתורת גזילה אתא לידיה – לא: (דברים כ ו) ומי האיש אשר נטע כרם כו’: תנו רבנן, ‘אשר נטע’, אין לי אלא נטע, לקח וירש וניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר ‘ומי האיש אשר נטע כרם’. אין לי אלא כרם, מנין לרבות חמשה אילני מאכל ואפילו משאר מינין? תלמוד לומר ‘אשר נטע’. יכול שאני מרבה הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק? תלמוד לומר ‘כרם’. רבי אליעזר בן יעקב אומר, ‘כרם’ כמשמעו. ‘לא חילל’ ו’לא חיללו’ – פרט למבריך ולמרכיב. והא אנן תנן ‘אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב’? אמר רבי זירא, אמר רב חסדא, לא קשיא, כאן בהרכבת איסור, כאן בהרכבת היתר. האי הרכבת היתר היכי דמי? אילימא ילדה בילדה – תיפוק לי’ דבעי מיהדר משום ילדה ראשונה! אלא ילדה בזקינה – והאמר רבי אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטלה ילדה בזקינה ואין בה דין ערלה? אמר רבי ירמיה, לעולם ילדה בילדה, וכגון דנטע להך קמייתא לסייג ולקורות, דתנן ‘הנוטע לסייג ולקורות – פטור מן הערלה’. ומאי שנא ילדה בזקינה דבטלה, ומאי שנא ילדה בילדה דלא בטלה? התם אי מימליך עלה – לאו בת מיהדר היא, הכא אי מימליך עלה – בת מיהדר היא, [דהא מעיקרא לפירי קיימא,] מידי דהוה אעלו מאיליהן, דתנן ‘עלו מאיליהן – חייבין בערלה’. ולוקמה בכרם של שני שותפין, דהאי הדר אדידיה והאי הדר אדידיה? אמר רב פפא, זאת אומרת כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו מערכי המלחמה. ומאי שנא מחמשה אחין ומת אחד מהן במלחמה דכולן חוזרין? התם כל חד וחד קרינא ביה ‘אשתו’, הכא כל חד וחד לא קרינא ביה ‘כרמו’. רב נחמן בר יצחק אמר, במבריך אילן בירק, והאי תנא הוא דתניא ‘המבריך אילן בירק – רבן שמעון בן גמליאל מתיר משום רבי יהודה בן גמדא איש כפר עכו וחכמים אוסרין’. כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
