לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252383
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252471
גיטין דף יט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
כדאי הוא ר”ש לסמוך עליו בשעת הדחק. והאמר ריש לקיש, לא הכשיר ר”ש אלא לאלתר, אבל מכאן ועד עשרה ימים – לא? בההיא כרבי יוחנן סבירא ליה. והאמר ר’ יוחנן, שנים משום עדים וכולן משום תנאי? בההיא כריש לקיש סבירא ליה: מתני’. בכל כותבים – בדיו, בסם, בסיקרא ובקומוס ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא. אין כותבין לא במשקין ולא במי פירות ולא בכל דבר שאינו מתקיים. על הכל כותבין – על העלה של זית, ועל הקרן של פרה ונותן לה את הפרה, על יד של עבד ונותן לה את העבד. רבי יוסי הגלילי אומר, אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים: גמ’. דיו – דיותא. סם – סמא. סיקרא – אמר רבה בר בר חנה, סקרתא שמה. קומוס – קומא. קנקנתום – אמר רבה בר [בר חנה, אמר] שמואל, חרתא דאושכפי: ובכל דבר שהוא מתקיים וכו’: לאתויי מאי? לאתויי הא דתני ר’ חנינא ‘כתבו במי טריא ואפצא – כשר’. תני ר’ חייא, ‘כתבו באבר בשחור ובשיחור – כשר’. איתמר, המעביר דיו על גבי סיקרא בשבת – רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו, חייב שתים – אחת משום כותב ואחת משום מוחק. דיו ע”ג דיו, סיקרא על גבי סיקרא – פטור. סיקרא ע”ג דיו – אמרי לה חייב ואמרי לה פטור; אמרי לה חייב – מוחק הוא, אמרי לה פטור – מקלקל הוא. בעא מיניה ריש לקיש מר’ יוחנן, עדים שאין יודעים לחתום, מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו? כתב עליון כתב או אינו כתב? א”ל, אינו כתב. א”ל, והלא לימדתנו רבינו כתב עליון כתב לענין שבת? א”ל, וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה? איתמר, עדים שאין יודעים לחתום – רב אמר מקרעין להם נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו, ושמואל אמר באבר. באבר סלקא דעתך? והתני רבי חייא ‘כתבו באבר בשחור ובשיחור – כשר’? לא קשיא, הא באברא, הא במיא דאברא. רבי אבהו אמר, במי מילין. והתני רבי חנינא ‘כתבו במי טריא ואפצא – כשר’? ל”ק, הא דאפיץ, הא דלא אפיץ, שאין מי מילין ע”ג מי מילין. רב פפא אמר, ברוק. וכן אורי ליה רב פפא לפפא תוראה, ברוק. וה”מ בגיטין, אבל בשטרות – לא, דההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא.
עמוד ב
תניא כוותיה דרב, ‘עדים שאין יודעין לחתום – מקרעין להן נייר חלק וממלאים את הקרעים דיו; אמר רבן שמעון בן גמליאל, בד”א? בגיטי נשים, אבל בשחרורי עבדים ושאר כל השטרות – אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין’. קרייה מאן דכר שמה? חסורי מיחסרא והכי קתני, ‘עדים שאין יודעין לקרות – קורין לפניהם וחותמים, ושאין יודעין לחתום’ כו’. ‘אמר ר”ש בן גמליאל, במה דברים אמורים? בגיטי נשים, אבל שחרורי עבדים ושאר כל השטרות – אם יודעין לקרות ולחתום חותמין, ואם לאו אין חותמין’. א”ר אלעזר, מ”ט דרבן שמעון בן גמליאל? שלא יהו בנות ישראל עגונות. אמר רבא, הלכה כרשב”ג. ורב גמדא משמיה דרבא אמר, אין הלכה. ואלא כמאן? כרבנן? והא ההוא דעבד עובדא בשאר שטרות ונגדיה רב כהנא? תרגמא אקריאה. רב יהודה מיצטער קרי וחתים. א”ל עולא, לא צריכת, דהא ר’ אלעזר מרא דארץ ישראל קרו קמיה וחתים, ורב נחמן קרו קמיה ספרי דייני וחתים. ודווקא רב נחמן וספרי דייני, דאית להו אימתא, אבל רב נחמן וספרי אחריני, ספרי דייני ואיניש אחרינא – לא. רב פפא כי הוה אתי לקמיה שטרא פרסאה דעביד בערכאות של כותים, מקרי להו לשני כותים זה שלא בפני זה במסיח לפי תומו, ומגבי ביה ממשעבדי. אמר רב אשי, אמר לי רב הונא בר נתן, הכי אמר אמימר, האי שטרא פרסאה דחתימי עליה סהדי ישראל – מגבינן ביה ממשעבדי. והא לא ידעי למיקרי? בדידעי. והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף וליכא? בדאפיצן. והא בעינן צריך לחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה וליכא? בדמהדר. ואלא מאי קמ”ל? דכל לשון כשר? תנינא ‘גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית – כשר’! אי מההיא הוה אמינא הני מילי בגיטין, אבל בשאר שטרות לא, קמ”ל. אמר שמואל, נתן לה נייר חלק ואמר לה ‘ה”ז גיטיך’ – מגורשת, חיישינן שמא במי מילין כתבו. מיתיבי, ”הרי זה גיטך’ ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, וחזר ואמר ‘שטר פסים הוא’ ‘שטר אמנה הוא’ – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה’; טעמא דאיכא כתב, הא ליכא כתב – לא! כי קאמר שמואל דבדקינן ליה במיא דנרא, אי פליט – פליט, ואי לא פליט – לאו כלום הוא. וכי פליט מאי הוי? השתא הוא דפליט! שמואל נמי חיישינן קאמר. אמר רבינא, אמר לי אמימר, הכי אמר מרימר משמיה דרב, דימי הני בי תרי דיהיב גיטא קמייהו – צריכי למיקרייה. מיתיבי, ”ה”ז גיטך’ ונטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד, וחזר ואמר ‘שטר פסים הוא’ ‘שטר אמנה הוא’ – מגורשת, ולא כל הימנו לאוסרה’, ואי אמרת צריכי למיקרייה – בתר דקריוה מי מצי אמר לה הכי? לא צריכא, דבתר דקריוה עייליה לבי ידיה ואפקיה, מהו דתימא חלופי חלפיה, קמ”ל. ההוא גברא דזרק לה גיטא לדביתהו לביני דני, אשתכח מזוזתא. אמר רב נחמן, מזוזתא ביני דני לא שכיחא. וה”מ דאשתכח חדא, אבל ב’ ג’ – מדהא הואי הא נמי הואי, וגיטא אימור עכברים שקלוה. ההוא גברא דעל לבי כנישתא, שקל ספר תורה יהיב לה לדביתהו, ואמר לה ‘הא גיטך’. אמר רב יוסף, למאי ליחוש לה? אי משום מי מילין – אין מי מילין על גבי מי מילין,
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
