לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252390
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252478
גיטין דף כו
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
לא רצה האב אינה מקודשת’! אמר ליה, בין לר’ יהודה בין לר”ש לא שנא תולה בדעת עצמו ולא שנא תולה בדעת אחרים אית להו ברירה, והתם כדקתני טעמא ‘אמרו לו לר”מ – אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע? אמר להם, לכשיבקע!’: מתני’. הכותב טופסי גיטין – צריך שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן. שטרי מלוה – צריך שיניח מקום המלוה, מקום הלוה, מקום המעות, מקום הזמן. שטרי מקח – צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר, מקום המעות, מקום השדה ומקום הזמן, מפני התקנה. ר’ יהודה פוסל בכולן. ר’ אלעזר מכשיר בכולן, חוץ מגיטי נשים, שנאמר (דברים כד) ‘וכתב לה’ – לשמה: גמ’. אמר רב יהודה, אמר שמואל, צריך שיניח אף מקום ‘הרי את מותרת לכל אדם’, ור’ אלעזר היא דאמר עדי מסירה כרתי, ובעינן כתיבה לשמה. וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא – בההיא הוא דאיכא לאוקמה כר”א, דקתני ‘אין כותבין’ וקתני ‘כתבו’, אבל סיפא דקתני ‘שאין קיום הגט אלא בחותמיו’ – אימא ר”מ היא דאמר עדי חתימה כרתי; ואי אשמעי’ בההיא – ההיא נמי איכא לאוקמה כר”א, אבל הא – אימא מדסיפא ר”א הוי רישא לאו ר”א, צריכא: מפני התקנה: מאי תקנה? אמר ר’ יונתן, מפני תקנת סופר, ור”א היא דאמר עדי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפי’ טופס נמי לא לכתוב, ומשום תקנת סופרים שרו רבנן. ר’ יהודה פוסל בכולן – גזר טופס אטו תורף, גזר שטרות אטו גיטין. ור”א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים – טופס אטו תורף גזר, שטרות אטו גיטין לא גזר: שנאמר וכתב לה: והא כי כתיב ‘לה’ אתורף הוא דכתיב! אלא אימא ‘משום שנאמר וכתב לה לשמה’.
עמוד ב
קשיא דר’ אלעזר אדר’ אלעזר? תרי תנאי ואליבא דר”א. ר’ שבתי אמר חזקיה, משום קטטה, ור”מ היא דאמר עדי חתימה כרתי. ובדין הוא דאפי’ תורף נמי לכתוב, וזמנין דשמעה ליה לסופר דקא כתיב וסברה איהו קאמר ליה והוה לה קטטה בהדיה. רב חסדא אמר אבימי, משום תקנת עגונות; אמרי לה ר”מ ואמרי לה ר”א, אמרי לה ר”מ – דאמר עדי חתימה כרתי, ובדין הוא דאפי’ תורף נמי לכתוב, וזמנין דהוה ליה קטטה בהדה ורתח עלה וזריק ליה ניהלה ומעגן ומותיב לה, אמרי לה ר”א – דאמר עידי מסירה כרתי, ובדין הוא דאפי’ טופס נמי לא לכתוב, וזמנין דבעי למיזל למדינת הים ולא אשכח ספרא ושביק לה ואזיל ומעגן ומותיב לה: ומקום הזמן: קפסיק ותני לא שנא מן הנישואין ולא שנא מן האירוסין. בשלמא מן הנישואין – בין למ”ד משום בת אחותו איכא בין למ”ד משום פירי איכא, אלא מן האירוסין – בשלמא למ”ד משום בת אחותו איכא, אלא למ”ד משום פירי – ארוסה מי אית לה פירי? אמר רב עמרם, הא מילתא שמעית מיניה דעולא דאמר משום תקנת ולד, ולא ידענא מאי ניהו; כיון דשמעיתא להא דתניא ‘האומר כתבו גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה אינו גט’, ואמר עולא, מה טעם? גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ה”נ גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. א”ר זירא, אמר ר’ אבא בר שילא, אמר רב המנונא סבא, אמר רב אדא בר אהבה, אמר רב, הלכה כר”א. קרי רב עליה דר”א ‘טובינא דחכימי’. ואפי’ בשאר שטרות נמי? והאמר רב פפי משמיה דרבא, האי אשרתא דדייני דמיכתבה מקמי דליסהדי סהדי אחתימת ידייהו – פסולה, אלמא מיחזי כשיקרא, ה”נ מיחזי כשיקרא! וליתא, מדרב נחמן, דאמר רב נחמן, אומר היה ר”מ, אפילו מצאו באשפה חתמו ונתנו לה – כשר; ואפילו רבנן לא פליגי עליה דר”מ אלא בגיטי נשים דבעינן כתיבה לשמה, אבל בשאר שטרות – לא, דא”ר אסי א”ר יוחנן, שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר ולוה בו – שכבר נמחל שעבודו, טעמא דנמחל שעבודו, אבל משום שיקרא לא חיישינן:
29 באוגוסט 2024
אין תגובות
