לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252408
שמע http://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=252496
גיטין דף מד
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ואי בעית אימא, בשלוה על מנת למשכנו ולא משכנו: ת”ר, גבאו בחובו או שלקחו סיקריקון – לא יצא לחירות. ובחובו לא? ורמינהי ‘הרי שאנסו בית המלך גורנו – אם בחובו חייב לעשר, אם באנפרות פטור מלעשר’? שאני התם דקא משתרשי ליה. תא שמע, דאמר רב המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים יצא לחירות? התם הוה ליה לפייס ולא פייס. גופא, אמר רב, המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים – יצא לחירות. מאי הוה ליה למעבד? הוה ליה לפייס ולא פייס. בעי ר’ ירמיה, מכרו לשלשים יום מהו? תא שמע, דאמר רב המוכר עבדו לפרהנג עובד כוכבים יצא לחירות? התם בפרהנג עובד כוכבים שאינה חוזרת. מכרו חוץ ממלאכתו מהו? חוץ מן המצות מהו? חוץ משבתות וימים טובים מהו? לגר תושב, לישראל מומר מהו? לכותי מהו? פשוט מיהא חדא ‘גר תושב הרי הוא כעובד כוכבים, כותי וישראל מומר – אמרי לה כעובד כוכבים ואמרי לה כישראל’: בעו מיניה מרבי אמי, עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים, מהו שיטול את דמיו? א”ל ר’ ירמיה לרבי זריקא, פוק עיין במכילתיך. נפק דק ואשכח, דתניא, ‘המוכר ביתו לעובד כוכבים – דמיו אסורין, ועובד כוכבים שאנס ביתו של ישראל ואין בעליו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים – מותר ליטול את דמיו, וכותב ומעלה בערכאות שלהן מפני שהוא כמציל מידם’. ודילמא ה”מ בית – דכיון דלא סגי ליה בלא בית לא אתי לזבוניה, אבל עבדא דסגי ליה בלא עבדא – אתי לזבוניה, או לא? שלח להו ר’ אמי, מיני אמי בר נתן תורה יוצאה לכל ישראל, עבד שהפיל עצמו לגייסות ואין רבו יכול להוציאו לא בדיני ישראל ולא בדיני עובדי כוכבים – מותר ליטול את דמיו, וכותב ומעלה בערכאות של עובדי כוכבים, מפני שהוא כמציל מידם. א”ר יהושע בן לוי, המוכר עבדו לעובד כוכבים – קונסים אותו עד מאה בדמיו. דוקא או לאו דוקא? ת”ש, דאמר ריש לקיש, המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים – קונסים אותו עד עשר’ בדמיה! ודלמא שאני עבד דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות? ואיכא דאמרי, אמר רבי יהושע בן לוי, המוכר עבדו לעובד כוכבים – קונסין אותו עד עשרה בדמיו. דוקא או לאו דוקא? תא שמע, דאמר ריש לקיש, המוכר בהמה גסה לעובד כוכבים – קונסין אותו עד מאה בדמיה! שאני עבד דלא הדר ליה. אלא בהמה טעמא מאי? משום דהדרא ליה? לקנסיה טפי חד! אלא עבד מילתא דלא שכיחא, ומלתא דלא שכיחא לא גזרי בה רבנן. בעא מיניה רבי ירמיה מרבי אסי, מכר עבדו ומת, מהו שיקנסו את בנו אחריו? אם תימצי לומר צרם אוזן בכור ומת קנסו בנו אחריו – משום דאיסורא דאורייתא היא, אבל הכא איסורא דרבנן;
עמוד ב
ואם תימצי לומר, כוון מלאכתו במועד ומת לא קנסו בנו אחריו – משום דלא עבד איסורא, הכא מאי? לדידיה קנסו רבנן והא ליתיה, או דילמא לממוניה קנסו רבנן והא איתיה? אמר ליה, תניתוה ‘שדה שנתקווצה בשביעי’ – תזרע למוצאי שביעית, נטייבה או נדיירה – לא תזרע למוצאי שביעית’, וא”ר יוסי בר’ חנינא, נקטינן, הטיבה ומת – בנו זורעה, אלמא לדידי’ קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן! אמר אביי, נקטינן, טימא טהרות של חבירו ומת – לא קנסו רבנן בנו אחריו. מ”ט? היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, וקנסא דרבנן היא; לדידיה קנסוהו רבנן, לבריה לא קא קנסו רבנן: או לחוצה לארץ: תנו רבנן, המוכר עבדו לחוצה לארץ – יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו שני. רבן שמעון בן גמליאל אומר, פעמי’ יצא ופעמים לא יצא; כיצד? אמר ‘פלוני עבדי מכרתיהו לפלוני אנטוכי’ – לא יצא, ‘לאנטוכי שבאנטוכיא’ – יצא. והא תניא ‘מכרתיהו לאנטוכי – יצא, לאנטוכי השרוי בלוד – לא יצא’? לא קשיא, הא דאית ליה ביתא בארץ ישראל, הא דאית ליה אושפיזא בארץ ישראל. בעי רבי ירמיה, בן בבל שנשא אשה בארץ ישראל והכניסה לו עבדים ושפחות ודעתו לחזור, מהו? תיבעי למ”ד הדין עמה, תיבעי למ”ד הדין עמו. תיבעי למאן דאמר הדין עמה – כיון דהדין עמה כדידה דמו, או דילמא כיון דמשעבדי ליה לפירא כדידיה דמו? ותיבעי למאן דאמר הדין עמו – כיון דהדין עמו כדידיה דמו, או דלמא כיון דלא קני ליה לגופיה כדידה דמו? תיקו: אמר ר’ אבהו, שנה לי רבי יוחנן, עבד שיצא אחר רבו לסוריא ומכרו שם רבו – יצא לחירות. והתני ר’ חייא ‘איבד את זכותו’? לא קשיא, כאן שדעת רבו לחזור, כאן שאין דעת רבו לחזור. והתניא ‘יוצא העבד אחר רבו לסוריא’; ‘יוצא’? לא סגי דלא נפיק? והתנן ‘ואין הכל מוציאין’? אלא ‘יצא העבד אחר רבו לסוריא, ומכרו רבו שם, אם דעת רבו לחזור כופין אותו, ואם אין דעת רבו לחזור אין כופין אותו’. אמר רב ענן, שמעית מיניה דמר שמואל תרתי, חדא – הך, ואידך – דאיתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה, רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר; בחדא הדרי זביני ובחדא לא הדרי זביני, ולא ידענא הי מינייהו. אמר רב יוסף, ניחזי אנן; מדתני בברייתא ‘המוכר עבדו לחו”ל יצא לחירות וצריך גט שחרור מרבו שני’ – שמע מינה קנייה רבו שני ולא הדרי זביני, וכי אמר שמואל התם אינה מכורה ומעות חוזרין.
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
