לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=269974
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=270091
בבא מציעא דף כב
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
וכן ירדן שנטל מזה ונתן לזה – מה שנטל נטל ומה שנתן נתן’, בשלמא גזלן וירדן – דקא חזי להו ומיאש, אלא גנב – מי קא חזי ליה דמיאש? תרגמה רב פפא, בלסטים מזוין. אי הכי היינו גזלן? תרי גווני גזלן. ת”ש ‘שטף נהר קוריו עציו ואבניו ונתנו בתוך שדה חבירו – הרי אלו שלו מפני שנתיאשו הבעלים’, טעמא דנתיאשו הבעלים, הא סתמא – לא! הכא במאי עסקינן? כשיכול להציל. אי הכי אימא סיפא ‘אם היו הבעלים מרדפין אחריהם – חייב להחזיר’, אי ביכולין להציל – מאי אריא מרדפין? אפילו אין מרדפין נמי! הכא במאי עסקינן? ביכולין להציל על ידי הדחק, מרדפין – לא אייאוש, אין מרדפין – אייאושי מיאש. ת”ש, ‘כיצד אמרו התורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות – אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה, ואם לאו תרומתו תרומה; ומנין הוא יודע אם חושש משום גזל ואם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות – אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה, ואם לאו אין תרומתו תרומה, ליקטו הבעלים והוסיפו עליהן – בין כך ובין כך תרומתו תרומה’, וכי נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה – אמאי? בעידנא דתרם הא לא הוה ידע! תרגמה רבא אליבא דאביי, דשויה שליח. ה”נ מסתברא, דאי ס”ד דלא שוויה שליח – מי הויא תרומתו תרומה? והא ‘אתם’ (במדבר יח) ‘גם אתם’ אמר רחמנא – לרבות שלוחכם, מה אתם לדעתכם – אף שלוחכם לדעתכם! אלא הכא במאי עסקינן? כגון דשויה שליח וא”ל זיל תרום, ולא א”ל תרום מהני, וסתמיה דבעל הבית כי תרום – מבינונית הוא תרום, ואזל איהו ותרם מיפות, ובא בעל הבית ומצאו וא”ל ‘כלך אצל יפות’, אם נמצאו יפות מהן – תרומתו תרומה, ואם לאו – אין תרומתו תרומה. אמימר ומר זוטרא ורב אשי אקלעו לבוסתנא דמרי בר איסק, אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושדא קמייהו. אמימר ורב אשי אכלי, מר זוטרא לא אכיל. אדהכי אתא מרי בר איסק, אשכחינהו, וא”ל לאריסיה – אמאי לא אייתית להו לרבנן מהנך שפירתא? אמרו ליה אמימר ורב אשי למר זוטרא, השתא אמאי לא אכיל מר? והתניא ‘אם נמצאו יפות מהן – תרומתו תרומה’! אמר להו, הכי אמר רבא, לא אמרו ‘כלך אצל יפות’ אלא לענין תרומה בלבד, משום דמצוה הוא וניחא ליה, אבל הכא משום כסיפותא הוא דאמר הכי. תא שמע ‘עודהו הטל עליהן ושמח – הרי זה (ויקרא יא לח) ב’כי יותן’, נגבו – אף על פי ששמח
עמוד ב
אינן ב’כי יותן”, טעמא מאי? לאו משום דלא אמרינן כיון דאיגלאי מילתא דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה? שאני התם דכתיב ‘כי יתן’ – עד שיתן. אי הכי רישא נמי? התם כדרב פפא, דרב פפא רמי, כתיב ‘כי יתן’ וקרינן ‘כי יותן’, הא כיצד? בעינן ‘כי יותן’ דומיא ד’כי יתן’ – מה ‘יתן’ לדעת אף ‘כי יותן’ נמי לדעת. ת”ש, דא”ר יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק, מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת? דכתיב (דברים כב ג) ‘וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבידת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה’ – מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם, יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם, ואיסורא דומיא דהיתירא – מה היתירא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן שרא, אף איסורא בין דאית בה סימן ובין דלית בה סימן אסורה! תיובתא דרבא, תיובתא. והלכתא כוותיה דאביי ביע”ל קג”ם. א”ל רב אחא בריה דרבא לרב אשי, וכי מאחר דאיתותב רבא, הני תמרי דזיקא היכי אכלינן להו? אמר ליה, כיון דאיכא שקצים ורמשים דקא אכלי להו – מעיקרא יאושי מיאש מנייהו. יתמי דלאו בני מחילה נינהו מאי? אמר ליה, באגא בארעא דיתמי לא מחזקינן. מוחזק ועומד מאי? כרכתא מאי? אמר ליה, אסירן: כריכות ברה”ר הרי אלו שלו: אמר רבה, ואפילו בדבר שיש בו סימן. אלמא קסבר רבה סימן העשוי לידרס לא הוי סימן. רבא אמר, לא שנו אלא בדבר שאין בו סימן, אבל בדבר שיש בו סימן – חייב להכריז. אלמא קסבר רבא סימן העשוי לידרס הוי סימן. ואיכא דמתני להא שמעתא באנפי נפשה – סימן העשוי לידרס, רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן. תנן ‘כריכות ברה”ר הרי אלו שלו, ברה”י נוטל ומכריז’; ה”ד? אי דלית בהו סימן – ברה”י מאי מכריז? אלא לאו דאית בהו סימן, וקתני ברה”ר הרי אלו שלו, אלמא סימן העשוי לידרס לא הוי סימן, תיובתא דרבא! אמר לך רבא, לעולם דלית בהו סימן, ודקא אמרת ברה”י מאי מכריז? מכריז מקום. ורבה אמר, מקום לא הוי סימן. דאיתמר, מקום – רבה אמר לא הוי סימן ורבא אמר הוי סימן. ת”ש ‘כריכות ברה”ר הרי אלו שלו, ברה”י נוטל ומכריז, והאלומות – בין ברה”ר ובין ברה”י נוטל ומכריז’, רבה היכי מתרץ לה ורבא היכי מתרץ לה? רבה מתרץ לטעמיה בסימן, ורבא מתרץ לטעמיה במקום. רבה מתרץ לטעמיה בסימן – כריכות ברשות הרבים הרי אלו שלו, משום
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
