לְמִיסְבַּר – שיעורי עמקות ולומדות בגמרא
שיעורי עיון קצרים על דפי הש”ס מאת הרה”ג רבי ישראל כהן שליט”א, משיעורים שנאמרו במקומות התורה ‘עוד יוסף’ ו’זאת ליעקב’.
לשאלות, לשיעורים ולבירורים: lemisbar@gmail.com
להורדת השיעור:
וידאו https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=275567
שמע https://daf-yomi.com/MediaPage.aspx?id=275741
בבא בתרא דף ט
להלן דף הגמרא, מפוסק:
עמוד א
ואתני עלה – איהו נמי עבד חד כיסא ואתני עלה. רב אשי אמר, אנא אתנויי נמי לא צריכנא, דכל דקא אתי – אדעתא דידי אתי, ולמאן דבעינא יהיבנא ליה. הנהו בי תרי טבחי דעבדי עניינא בהדי הדדי דכל מאן דעביד ביומא דחבריה נקרעוה למשכיה, אזל חד מנייהו עבד ביומא דחבריה, קרעו למשכיה. אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי. איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא ‘ולהסיע על קיצתם’? לא אהדר ליה רבא. אמר רב פפא, שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי, ה”מ היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב – לאו כל כמינייהו דמתנו. ת”ר, אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה ולא בהקדש עם הגזברין, ואע”פ שאין ראיה לדבר – זכר לדבר, שנאמר (מלכים ב יב טז) ‘ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים’. א”ר אלעזר, אע”פ שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו יצור וימנה, שנאמר (מלכים ב יב יא) ‘ויצורו וימנו’. אמר רב הונא, בודקין למזונות ואין בודקין לכסות; אי בעית אימא קרא ואי בעית אימא סברא, אב”א סברא – האי קא מבזי והאי לא קא מבזי, אי בעית אימא קרא – (ישעיה נח ז) ‘הלא פרוש לרעב לחמך’ בשי”ן כתיב, פרוש והדר הב ליה, והתם כתיב (ישעיה נח ז) ‘כי תראה ערום וכסיתו’ – כי תראה לאלתר. ורב יהודה אמר, בודקין לכסות ואין בודקין למזונות; אי בעית אימא סברא ואי בעית אימא קרא, אי בעית אימא סברא – האי קמצערא ליה והאי לא קמצערא ליה, אי בעית אימא קרא – הכא כתיב ‘הלא פרוס לרעב לחמך’ פרוס לאלתר וכדקרינן, והתם כתיב ‘כי תראה ערום וכסיתו’ – כשיראה לך. תניא כוותיה דרב יהודה, ‘אמר כסוני – בודקין אחריו, פרנסוני – אין בודקין’. תנן התם, ‘אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע, לן – נותנין לו פרנסת לינה’. מאי ‘פרנסת לינה’? אמר רב פפא, פוריא ובי סדיא. ‘שבת – נותנין לו מזון שלש סעודות’. תנא ‘אם היה מחזיר על הפתחים – אין נזקקין לו’. ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים דאתא לקמיה דרב פפא, לא מזדקיק ליה. א”ל רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא, אי מר לא מזדקיק ליה – אינש אחרינא לא מזדקיק ליה! לימות ליה? והא תניא ‘אם היה עני המחזיר על הפתחים אין נזקקין לו’? א”ל, אין נזקקין לו למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת. אמר רב אסי, לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה, שנא’ (נחמיה י לג) ‘והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו’. ואמר רב אסי, שקולה צדקה כנגד כל המצות, שנאמר ‘והעמדנו עלינו מצות’ וגו’ – ‘מצוה’ אין כתיב כאן, אלא ‘מצות’. (סימן גדול מקדש משה) א”ר אלעזר, גדול המעשה יותר מן העושה, שנאמר (ישעיה לב יז) ‘והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם’, זכה ‘הלא פרוש לרעב לחמך’, לא זכה ‘ועניים מרודים תביא בית’. אמר להו רבא לבני מחוזא, במטותא מנייכו, עושו בהדי הדדי, כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא. וא”ר אלעזר, בזמן שבהמ”ק קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין בהמ”ק קיים – אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו – באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואעפ”כ נחשב להן לצדקה, שנא’ (ישעיה ס יז) ‘ונוגשיך צדקה’. אמר רבא, האי מילתא אישתעי לי עולא
עמוד ב
משגש ארחתיה דאימיה משמיה דר’ אלעזר, מאי דכתיב (ישעיה נט יז) ‘וילבש צדקה כשריון’? לומר לך, מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול – אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. רבי חנינא אמר, מהכא (ישעיה סד ה) ‘וכבגד עדים כל צדקותינו’, מה בגד זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול – אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. אמאי קרו ליה עולא משגש ארחתיה דאימיה? דבעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת, מנין למצורע בימי ספורו שמטמא אדם? אמר לו, הואיל ומטמא בגדים – מטמא אדם. א”ל, דילמא טומאה בחבורים שאני? דהא הסיט נבילה דמטמא בגדים ואינו מטמא אדם! אמר ליה, ואלא שרץ דמטמא אדם מנלן? לאו משום דמטמא בגדים? א”ל, שרץ בהדיא כתיב ביה (ויקרא כב ה) ‘או איש אשר יגע בכל שרץ’. אלא שכבת זרע דמטמא אדם מנלן? לאו משום דהואיל ומטמא בגדים מטמא אדם? א”ל, שכבת זרע נמי בהדיא כתיב ביה (ויקרא כב ד) ‘או איש’ – לרבות את הנוגע. אהדר ליה בבדיחותא. חלש דעתיה דרב ששת, אישתיק רב אחדבוי בר אמי ואתיקר תלמודיה. אתיא אימיה וקא בכיא קמיה, צווחה צווחה ולא אשגח בה. אמרה ליה, חזי להני חדיי דמצית מינייהו! בעא רחמי עליה ואיתסי. ודאתאן עלה, מנא לן? כדתניא, ‘ר”ש בן יוחי אומר, נאמר כבוס בגדים בימי ספורו ונאמר כבוס בגדים בימי חלוטו – מה להלן מטמא אדם אף כאן מטמא אדם’. אמר רבי אלעזר, גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאילו במשה רבינו כתיב (דברים ט יט) ‘כי יגורתי מפני האף והחמה’, ואילו בעושה צדקה כתיב (משלי כא יד) ‘מתן בסתר יכפה אף [ושחד בחיק חמה עזה]’. ופליגא דרבי יצחק, דאמר ר’ יצחק, אף – כופה, חמה – אינו כופה, שנא’ ‘ושחד בחיק חמה עזה’ – אע”פ ששוחד בחיק חמה עזה. איכא דאמרי, א”ר יצחק, כל דיין שנוטל שחד – מביא חמה עזה לעולם, [שנאמר ושחד בחיק וגו’]. ואמר רבי יצחק, כל הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים מתברך בי”א ברכות; הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות – דכתיב (ישעיה נח ז) ‘הלא פרוש וגו’ ועניים מרודים תביא בית וגו’ כי תראה ערום’ וגו’, [חסר בסוף הדף עקב מגבלות מקום]
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
