קיימת פלוגתא ב”ראשונים” לעניין מי שמבטל מצוות עשה, כגון שלא נטל לולב או שלא ישב בסוכה, האם לוקה מכת מרדות מדבריהם או לא.
לשיטת הערוך (ערך מרד), תוס’ (במסכת נזיר דף כ’ ע”ב ד”ה רבי יהודה), שו”ת הרשב”א (חלק ד’ ס’ רס”ד,) ר”ן (במסכת חולין דף קל”ב ע”ב) והנמוקי יוסף (מסכת מכות בדף ד’ ע”ב בדפי הרי”ף), המבטל מצוות עשה לוקה מכת מרדות.
מאידך, לשיטת שטמ”ק (מסכת כתובות דף פ”ו) והרשב”ץ (בזוהר הרקיע לאווין ל”ד) המבטל מצוות עשה אינו לוקה מכת מרדות.
והנה, ראה ספר המצוות לרמב”ם, ממנו עול כי המבטל מצוות עשה אינו לוקה מכת מרדות מדרבנן.
וזה לשון הרמב”ם בהקדמת מניין המצוות שבסוף השורשים, “ואמנם מצוות עשה כולם, כל מצווה מהם בעת חיוב עשייתה יש לנו להכות בשוטים כל הנמנע מעשותה עד שימות, או שיעשה אותה, או שיעבור זמן החיוב. כי מי שעבר ולא ישב בסוכה דרך משל, אין לנו להכותו אחר סוכות בעבור עברו עליה.”
וכן פוסק הרמב”ם בפרק א’ מאיסורי ביאה הל’ ח’ דהבא על אחת מהשניות במזיד מכין אותו מכת מרדות מדבריהם. אבל הבא על אחת מחייבי עשה אינו לוקה.
והנה, לעומת זאת, ראה רמב”ם פ”ה ממעשר שני הל’ ו’ שפסק לעניין מעשר שני כי “אם אכלו קודם שיכנס לירושלים מכין אותו מכת מרדות מדבריהם”.
ומבאר במקום ה”כסף משנה” דאיסורו ביטול עשה של “וצרת הכסף בידך”.
לעניין זה ראה עוד ברמב”ם הלכות ביכורים פ”ג הל’ ו’ לגבי אוכל ביכורים באנינות דלוקה מכת מרדות היות ומבטל מצוות עשה.
עוד ראה רמב”ם פרק י”א מעבודה זרה הל’ ז’, לגבי השואל לקוסם דפוסק כי מכין את השואל לקוסם מכת מרדות מדבריהם.
וביאר הגר”א שם דאיסורו השואל דעבר על עשה “תמים תהיה עם ה’ אלוקיך”.
ויקשה, לשיטת הרמב”ם, מאי שנא:
בין: שאר מצוות עשה שהמבטלם אינו לוקה מכת מרדות כמשמעות ספר המצוות, ומי שבא על חייבי עשה אינו לוקה מכת מרדות מדבריהם.
לבין: אוכל מעשר שני קודם שיכנס לירושלים ואוכל ביכורים באנינות ושואל את הקוסם שעל ביטול עשה דידהו, לוקה מכת מרדות מדבריהם.
לע”נ מרת חיה שרה גולובנציץ ע”ה
